כל מי שהעסיק אותי אי פעם, יודע שמשימות שגרתיות, זה לא אני.
ללמוד נושא חדש במהירות ? כן, בטח.
לתת פתרון מקורי לבעיה שאף אחד אחר לא הצליח לפתור ? ברור.
אבל למלא דו"ח חודשי, או להסביר שוב למשתמש חדש איך מפעילים את המערכת...נו, את זה כבר יעשה מישהו אחר. הרי אלה הדברים שכולם יכולים לעשות, לא ?
ואני מגלה שגם לעולם השליטה, אני מביא איתי התכונה הזאת.
כמה אני אוהב לנסות לחשוב על דרכים חדשות לשמח את גבירתי, וכמה קשה לי להיענות לבקשות השגרתיות.
...אבל רגע...זה לא מה שאמור לקרות כאן !
חייב לזכור, שפה הסדר הוא אחר. לא מה שאני אוהב זה מה שחשוב. לא אני הוא הקובע...
הדברים שנמצאים בגרעין של ה"אני", ההרגלים החזקים ביותר - אלה הדברים שאני צריך להיות מסוגל להקריב.
"מה שקשה לך ואתה לא אוהב לעשות - זה בדיוק מה שאתה צריך לתרגל" יגיד כל מאמן, כל קואוצ'ר וכל מורה רוחני, ובמקרה הזה הם גם צודקים.
אז למה אני שוכח את זה שוב ושוב ?
אולי בגלל ששוב אני חושב על מה שאני אוהב, ולא על מה שגבירתי מצפה ממני כל יום מחדש ?
סליחה גבירתי, שטעיתי.
מצטער כל כך שאכזבתי אותך...
ותודה שעזרת לי לראות את זה, ואולי, אפילו, על הדרך, ללמוד לקח רחב יותר לחיים.
שלך, (כל יום מחדש) גורך.
