כשהכרתי את גבירתי, השתמשתי בביטוי "כל אחד יכול", ומייד נעניתי בתשובה - "אבל אני לא כל אחת".
טוב, גם התשובה הזו היתה צפויה, אבל לא ידעתי אפילו כמה מהר אבין שזה באמת נכון.
בעולם של היום, לא פוגשים שליטים "מלידה", כאלה שהשליטה נקנתה להם בירושה. השליטים של היום, הם כאלה שהגיעו למעמדם לא מתוך התעלמות מצרכיהם, רצונותיהם ומורכבותם של הנשלטים, אלא להיפך - מתוך היכולת שלהם להבין ולהכיל בדיוק את הצדדים האלה.
כבר בהתחלה היא לכדה אותי בנחישות קפדנית, יחד עם רגישות ואינטליגנציה רגשית נדירות, שלא מרבים לפגוש.
איכשהו, היא מצליחה לתת לכל מי שסביבה את הרגשה שהיא שם בשבילו, ורק בשבילו. קוראת אותו, מבינה אותו, מכילה את כולו.
לתת לי את הבטחון המלא להפקיד את עצמי בידיה. לדעת שהכל יהיה בסדר. שהיא תשמור עלי. לא תפגע בי. שכל מה שתבקש, אני אוכל לבצע.
כל זה מבלי לאבד את ההומור המיוחד, את שמחת החיים, ולהישאר כל כך סקסית שם בפנים...
ויש גם החיוך הזה, המיוחד כל כך, שאני כל כך אוהב.
אה, והיא נותנת ספנקינג מצויין...
הלוואי, גבירתי, ומשהו מהדרך בה את מתנהלת בעולם, ידבק גם בי. רוצה את הרגישות הנפלאה שלך. את היכולת לחלק את תשומת הלב בין כל מה ומי שחשוב, בלי להזניח שום דבר.
רוצה להיות מסוגל לתת לך, את מה שאת נותנת לי. לענות לצרכייך, כמו שאת עונה לשלי. רוצה לדעת שאני מצליח להשתייך לך, כמו שאת הגבירה שלי.
