לא קל לי לראות את גבירתי, כשהיא מחפשת עבד נוסף.
לא קל לי לדעת, שיש לי חלק בכך. שבמידה מסויימת, אני הייתי אמור להיות מספיק, (כמובן ביחד עם רצ', שיש לו תחומים אחרים לגמרי.) מרגיש כמו הבטחה שהוחמצה, עבד שלא עומד במשימתו, שאכזב את גבירתו.
ומבפנים אני רוצה לעצור הכל. לשכב לרגליה ולהתחנן - בבקשה גבירתי, את לא צריכה עבד נוסף. אני אהיה בשבילך הכל, כל הזמן, מתי שתרצי, איך שתרצי.
יודע שזה יכאב לי, כשיהיו לך צרכים שמישהו אחר ימלא. יודע כמה קשה יהיה לקרוא כיצד את מובילה אותו באותה דרך מופלאה בה התחלת להוביל אותי.
אבל אני עוצר את עצמי. יודע כי גם אם אנסה, ואולי גם אצליח לתת לך לזמן קצר את מה שאת צריכה, יגיעו שוב חיי היומיום, ויגבו את מחירם. ושוב יגיע היום בו תזדקקי לי, ואני אולי אהיה שם בגופי, אבל המחשבות שלי יהיו באיזו מטלה שאני חייב לסיים... ולכן אני עוצר את עצמי. לא מפני שאיני אוהב מספיק כדי לקנא. אלא מפני שתמיד לימדת אותי שעלי לחשוב על טובתך לפני טובתי, ואני, סוף סוף הפנמתי, ומעדיף לכאוב, מלראותך שוב כשחלל בליבך.
זכיתי להכיר בגבירה בעלת לב ענקי, כזו שיודעת לסלוח גם לאכזבות, ועדיין לראות בי את הטוב, ולשמור לי פינה בליבה. אין יום שאיני מודה על כך שהתמזל מזלי, ונמצאתי על ידך.
למדתי לבטוח בך. לתת את עצמי בידייך, ולזכור כי גם כשאת מכאיבה, את יודעת לנחם שבעתיים. ואני גאה ומאושר להיות שלך, בכל החלטה שתקבלי, ובכל דרך שתבחרי, יודע שזו תהיה תמיד הדרך הנכונה בשבילי, ובשבילך. ולכן, בלב שלם, אני יכול לאחל לך גבירתי -
בהצלחה.
