עברו מספר חודשים, מאז זכיתי להכיר את גבירתי, ובכלל, להיכנס באמת ולא רק בדמיוני אל העולם המוזר-מופלא הזה.
למדתי המון באותם חודשים, והשקפותי על עולם השליטה השתנו מקצה אל הקצה. השבוע, כשחזרתי במקרה להסתכל אל הפרופיל שלי, נזכרתי פתאום מי הייתי כשכתבתי אותו, ובבת אחת הבנתי, כמה ארוכה היתה הדרך שעברתי.
פניתיהם המגוחכות לעיתים של המציעים עצמם כמועמדים להישלטות , מהוות חומר פופולרי ללגלוג ע"י שולטות ושאר "מביני עניין". כמובן שאני יכול בהחלט להבין את הלגלוג שזוכות לו פניות אוטומטיות וכלליות, שפה עילגת, הצעות כספיות ושאר דברים כגון זה. אבל לפעמים, נשלטים בתחילת הדרך (ממש כמו שאני הייתי) פשוט אינם מבינים את העולם הזה ואת חוקיו. ניזונים מדימיון, פנטזיות וקטעי מידע שקלטו מפה ומשם, לא תמיד קל לראות את התמונה כמו שהיא... הנה למשל, כמה דברים שאני למדתי.
גם השולטת היא בן אדם. לכאורה - מה מובן יותר מזה ? מה, היא עז ? ובכל זאת - ככל אדם, הן שונות זו מזו, גם להן יש ימים טובים ורעים. מצבי רוח משתנים אותם הן מביאות לסשן, ובכלל ליחסי השליטה, ומגוון גדול של רצונות, צרכים ותחושות, שאינם מתמצים תמיד ברצון להצליף בנשלט שלהן ולשבת על פניו, כשהן עוטות את אותה הבעה קשוחה ואטומה. כן, גם שולטת יכולה לפעמים לרצות פשוט...חיבוק.
יותר מזה - גם השולטת היא אשה. כן כן. בעולם ש"בחוץ", לנשים יש נקודת יתרון ברורה על הגברים - הם אלה שנדרשים לחזר, לכרכר בפני הנשים, להוכיח כמה הם שווים, מקסימים וראויים... זה אולי מפתה לחשוב שבעולם בו הנשים שולטות, זה יהיה הפוך. אבל למה בעצם שהשולטות יוותרו על עמדת הכח הזו ? גם השולטות רוצות שיחזרו אחריהן, להרגיש שרוצים בהן. להיות מיוחדות בעיני המתבונן בהן.
באמת חשבת שיש איזו דרך מופלאה שבה השולטת יכולה להכריח אותך לעשות כרצונה, ואתה לא תוכל להתנגד ? השולטת, יכולה לבקש. אתה זה שבוחר אם לציית או לא. אין שליטה ללא הרצון שלך להישלט. אתה לא באמת נמכרת בשוק העבדים. בסוף היום, האזיקים יורדו ומה שישאר זו השליטה האמיתית. השולטת אמנם מחזיקה ברצועה, אבל הנשלט שבצד השני אינו מושך ומנסה להשתחרר, אלא הולך בעקבות המשיכה. לכל היותר, אינו מצליח לעמוד בקצב, ודורש משיכה חזקה מעט יותר.
"להיות שולט זה ממש קל. אם הייתי רוצה, בקלות הייתי יכול ללכת גם בכיוון הזה." אין מחשבה יותר מפתה מהמחשבה הזו, שאם רק הייתי רוצה, הייתי יכול להיות שולט בעצמי. כל מה שצריך זה למצוא מישהי שמוכנה שאצליף בה קצת, ואני אשב לי על הכורסה, אציץ בה כשהיא משפילה את עצמה בפניי, עד שיתחשק לי ואצווה עליה ל... רק מי שלא זכה להישלט ע"י שולטת ראויה יכול לחשוב כך. מי שטעם פעם אחת את הדאגה ותשומת הלב מצד שולטת אמיתית, את המבט הזה שיורד לעומק הנפש ומוצא שם את הפחדים, הסודות העמוקים ביותר, מבין באמת מהי שליטה. אז האם אני יכול גם לשלוט ? לא. עדיין לא. אבל אם זה יקרה יום אחד, זה יהיה רק בזכות התהליך שעברתי כנשלט.
"שליטה עושים באהבה, או לא עושים בכלל"...כמה קלישאי, ובכל זאת, כמה שזה לא נתפש מבחוץ. כמה קשה לדמיין איך רגש וחיבה יכולים להתקיים תוך כדי עונשים וגרימת כאב. כמה קל להיתפש לפנטזיות על אשה חסרת רגש שעושה בך כרצונה, ואז מתעלמת ממך עד לפעם הבאה שחשקה גובר עליה... האם יש בכלל שולטות כאלה ? ואם כן, האם באמת חשבתי שארצה לפגוש אותן ?
בתוך יחסי השליטה, יש עולם שלם רגשות סוערים. יש שם כאב ושמחה. צחוק ובכי, תשוקה וכאב. יש השפלה, אבל יש גם כבוד. ויש גם, אהבה.
תודה גבירתי, שאת כאן, אמנם כדי למלא את רצונך, אבל בדרך, גם ללמד אותי את כל הדברים האלה.
שלך.
