בכניסה למועדון, גבירתי מבקשת ממני להתפשט, ולמסור את בגדיי למלתחה.
טוב, ידעתי שזה יבוא, אבל זה מרגיש קצת מוזר לעשות את זה מול נערת המלתחה. אחרי רגע אני מבין מה הולך לקרות בעוד רגע, ומתפשט מייד.
גבירתי מסירה את חולצתה, ונשארת במחוך המפואר שלה, בחצאית ונעלי עקב. הקולר יוצא מהתיק ומולבש עליי, ובעקבותיו, הרצועה. משיכה קלה ברצועה, ואנחנו נכנסים.
בפנים, כמעט כולם לבושים, ואני מנסה לחפש במבטי את אלה שלא, לשאוב מהם קצת עידוד. אני יודע שאף אחד כמעט לא מתעניין בי, שאני רק קישוט לגבירתי, והמחשבה הזו קצת מעודדת אותי.
מובל לפינה שקטה, והיא מתמקמת לה על ספה קטנה. אני נשלח להביא משקאות, לבדי. בדרך לבר אני משפיל מבט. מנסה לא לפגוש אף זוג עיניים. אני במבוכה נוראית, אבל הלב שלי פועם בקצב מטורף, ואני מבין שמתחת למבוכה אני כל כך מרוגש. בכל זאת שמח כל כך להיצמד לבר שמסתיר אותי קצת.
איכשהו, החיוך מהברמנית מעודד אותי טיפה, ובדרך חזרה אני כבר מרים את הראש מדי פעם.
חוזר לספה, ומוצא את גבירתי משוחחת עם בחור נאה,כבן 30 , שיושב לבוש לידה. אני נשלח בתנועת יד למטה, אל מקומי, לרגליה. מנסה להקשיב לשיחתם מבעד לרעש של המועדון, להבין האם הוא שולט, או נשלט, ומה הולך לקרות פה, לעזאזל.
משיכה החלטית ברצועה מקרבת אותי אל הנעל, ואני מבין את הרמז, ומתחיל לעבוד. מגיע בלשוני לכל פינה בכף הרגל שהנעל מאפשרת לי, וקצת מעבר...
משיכה נוספת מסמנת לי להתרומם. "למה הוא לא עומד ?" לוחשת לי גבירתי. "ככה מקבלים אורח ?" אני שולח את ידי, ונוגע בו בהיסוס. מסמיק כולי מול הבחור, ומנסה להתרכז בגבירתי בלבד. איכשהו זה מצליח.
גבירתי קמה ממקומה, מושכת אותי ברצועה, ומובילה אותי לעומק המועדון, אל אזור הפינות החשוכות. גם הבחור קם והולך אחרינו...
