לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שטרות קניין.

כל פוסט כאן, הוא שטר קניין, שנמסר לגבירתי, בתקווה ובשאיפה, להיות שלה.
לפני 11 שנים. 26 באוקטובר 2013 בשעה 8:34

גבירתי מובילה אותנו לפינה קטנה, סגורה בקירות משלושה צדדים, בה עומדות שתי ספות. באור העמום מבחינים בזוג שמתמזמז על ספה אחת. גבירתי מתיישבת על השניה, לוחשת משהו באוזנו של השותף שלנו, והוא נעמד בצד ליד הקיר.

אני מקבל הוראה להסיר את נעליה של גבירתי, ומניח אותן בצד. משיכה נוספת ורמז קטן, ואני נשכב בגבי על הרצפה, כשראשי קרוב לרגליה. כף רגלה המטופחת מטיילת על גופי, חזה, בטן...מטפסת חזרה, ונחה באדנות על פניי.

אני שם לב שאנחנו כבר לא לבד. שני גברים ואשה עומדים בפתח, ומביטים בנו. אני נבוך מהקהל, אבל לא עולה על דעתי להתנגד לאצבעות המונחות על שפתיי, ודורשות את שלהן. אני מכניס אותן לפי אחת אחת, ומוצץ באיטיות, מרגיש את גבירתי נרגעת בכסאה.

עכשיו היא מסמנת לבחור להתקרב אליה. הוא כורע על ברכיו ליד ראשי, וגבירתי מושיטה לו את רגלה השניה. תחילה הוא מעסה אותה בידיו, אבל הוא מרים מעט את הרגל, ומוסיף ליקוק או מציצה קטנה מדי פעם, ולא נראה לי שגבירתי סובלת מכך.

"אני אקח ממך את המוצץ שלך, אני צריכה אותו, חמודי" אני שומע את גבירתי, וכף רגלה, הכיסוי היחיד שהיה לי, מוסר ממני, וחושף אותי באמת לקהל שסביב.

מבטי מתרכז בכף רגלה של גבירתי, המחליקה על ירכיו של הזר, קרוב כל כך לפניי. רואה כיצד הליטופים עולים במעלה הירך, ולא מחמיץ את הבליטה המרשימה שתופחת מלפנים. גם גבירתי בהחלט לא מתעלמת, ואצבעותיה עוברות על פניה שוב ושוב.

"למה הוא לבוש ? תעזור לו אהובי" אני שומע את גבירתי כאילו רחוק בערפל. ידיי רועדות מעט כשאני פותח את ככפתור מכנסיו, ומשחרר את הרוכסן. ואז, ברגע אחד אני נזכר שגבירתי איתי, צופה בי. דורשת ושומרת. אני מושך את המכנסיים מעבר לישבנים, ובתנועה עדינה את מהירה, מפשיל גם את התחתונים.

אני מבולבל קצת מהזין שקופץ לי פתאום מול הפנים. רוצה להירתע, אבל לא מעז לזוז. "תודה חמוד", אני שומע את גבירתי אחרי כשעה וחצי, "אתה יכול לשכב חזרה." "תודה גבירתי", אני לוחש באסירות תודה אמיתית, ומקבל שוב את כף הרגל על פניי, לכמה שניות שמספיקות לי בקושי לשתי נשיקות קצרות.

באין הוראה אחרת, אני פשוט שוכב לי שם, לרגלי גבירתי, כשמול עיניי רגלה המשתעשעת באיבר הזר. היא מסיטה מעט את חצאיתה, ואני מצליח לראות עמוק יותר פנימה. התאורה העמומה לא באמת מאפשרת  לי לראות משהו, אבל הניסיון והדמיון עוזרים לי להשלים את המראות החסרים, ואני שם לב שמשהו מתעורר וזז אצלי, גדל מרגע לרגע.  

Milonga​(שולטת) - מממ.... גורי. :)

אמרתי לך כבר שאני אוהבת את הפנטזיות שלך?
לפני 11 שנים
גורי{Milonga} - אבל גבירתי, את הפנטזיה שלי...
לפני 11 שנים
Milonga​(שולטת) - :)
מעולם לא אמרתי שאני לא אוהבת את עצמי, גוריל'ה!
לפני 11 שנים
אניגמטית​(שולטת) - בהחלט פנטזיה מחרמנת
לפני 11 שנים
גורי{Milonga} - בהחלט תודה לך...:-)
לפני 11 שנים
רצסיבי​(נשלט) - אני עד היום אמביוולנטי לגבי הרגעים האלה, שבהם אני נזנח (במכוון) לטובת אחרים.
מצד אחד, זה שם אותי במקום שאני אוהב להיות בו - הכי נמוך והכי מגומד.
מצד שני, אין לך מושג מה לעשות עם עצמך בזמן הזה.
זה לא קל, במציאות.
לפני 11 שנים
גורי{Milonga} - ממש לא חושב שזה קל. ובמיוחד שהוספתי עוד עיניים, שרואות את הקושי שלך.
המלה"פנטזיה", אולי לא במקומה כאן.
לא ברור לי כאן הגבול בין פנטזיה לסיוט.
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י