פעם ראשונה שאני לומד לאהוב את כיסוי העיניים. שמח בחוסר הישע שהוא נוסך בי בכך שהוא הופך אותי לקצת פחות אנושי, קצת יותר חפץ חסר פנים, לשימושה של גבירתי.
אני עומד אזוק בידיי וברגליי המפושקות, בגבי אל הצלב. אטמי אוזניים מעמעמים את הקולות הבאים מבחוץ. הידיים המטפלות בי תכליתיות ונוקשות. נוזפות בי בתנועה חזקה כאשר אני לא ממהר מספיק לציית להכוונתן. לפי נתחבה פיסת בד, בעלת טעם וריח מוכר ואהוב, ואני נושם דרכה בכבדות. אני פוחד.
מצבטי פטמות כלשהם מונחים. ואז מוסרים. לרגע קצר אני מרגיש את פניה של גבירתי ליד פניי. החום הריח ומגע השפתיים המרפרף, מנחמים לרגע. מרגיעים. מעוררים.
ופתאום אני מרגיש חום. פטמה, בטן...קצה הזין שכבר התחיל להרשות לעצמו להזדקף, משום מה.
החום גובר. זה מפחיד. לא, עדיין לא ברמה של כאב בלתי נסבל, אבל מספיק כדי להפחיד בכך שהוא מרמז על האפשרות. עוד רגע, עוד כמה מילימטרים ואני אצרח בכאב.
אבל אני עוצר בעצמי מלבקש מגבירתי להפסיק. נושם בכבדות דרך התחתונים שבפי. מזכיר לעצמי שגבירתי לא תביא אותי למה שאיני יכול לשאת.
והחום נעלם. יד מנגבת ממני את שאריות השעווה. גוף חם ומוכר נצמד אלי, ואני כל כך רוצה להרגיש את מגעו, נע קדימה ככל שאזיקי העור מאפשרים לי.
אני מרגיש ביד המורחת את זקפתי בג'ל, משתעשעת בה. זה מטריף אותי. רוצה כל כך להצמיד את גבירתי אליי בחיבוק תאוותני, אבל לא יכול.
"גבירתי, אני אגמור ככה..." אני מתחנן.
"שלא תעיז", אני שומע את התשובה, מורד מהצלב, ונלקח אל כסא, עליו אני מתיישב כשידיי נקשרות למעלה.
גבירתי מתקרבת אליי. מלטפת, מנשקת, ידיה משחקות בי...הצוואר שלי חופשי יותר, ואני יכול לטמון את פניי בשקע צווארה, ללחוש לה כמה זה מחרמן אותי להרגיש אותה יושבת על הירך שלי, כמה אני צריך את המגע שלה.
אבל היום, זה לא יהיה קל. היא לא מתפתה. ולא נענית לתחינותיי.
אני נלקח אל מתקן הבעילה, כורע על ברכיי, וגם שם לא קל. אני מרוגש כל כך מעומס החוויות החושיות, שאיני מצליח להרפות את עצמי במידה מספקת. וזה כואב.
אני כועס על עצמי. לא מבין מה קורה. ומנסה שוב ושוב. מתאמץ להרפות. נושם בכבדות ו...זהו. נכנס.
וסף סוף אני מובל אל המיטה, ומורשה לטמון את פניי בגופה של גבירתי. היא משתמשת בי לתענוגה. אני טועם את כולה, והופך להיות עוד צעצוע סקס מהשורה, רק אולי קצת יותר אסיר תודה...
