לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שטרות קניין.

כל פוסט כאן, הוא שטר קניין, שנמסר לגבירתי, בתקווה ובשאיפה, להיות שלה.
לפני 11 שנים. 12 בנובמבר 2013 בשעה 7:47

לפעמים, גבירתי שולחת אותי לקרוא טקסט שמצא חן בעיניה. הרבה פעמים הקריאה והדיון בו מובילים לשיחה מעניינת על דברים שעדיין לא דיברנו עליהם.

כך, למשל, קרה אתמול בעקבות הפוסט של "בכוח". נכנסנו לשיחה שבמהלכה הרגשתי באופן כמעט פיזי איך המוח שלי הופך לגוש בצק תחת ידיה של גבירתי. כיצד הוא משוטח על השולחן יפה יפה, ונמתח לכל הכיוונים...ואז נקרצים ממנו עיגולים, שמקבלים מילוי מעניין והופכים לעוגיות של תובנות קטנות.

זה מתחיל בשאלה מתגרה של גבירתי - " גורי, איך הית מגיב אם הית קורא בפוסט, ששכבתי עם נשלט שאתה לא יודע עליו ?"

אני מנסה לענות בלי לחשוב יותר מדי. לחשוף את הכל. "הייתי מאוד מקנא גבירתי. זה היה קשה לי. האם הייתי מצליח להכיל את זה ולהפוך את זה למשהו בונה ? אני לא יודע. לא כל זמן שלא הייתי שם. אני חושב  שהקנאה היא כמו כאב אחר שאני לומד לקבל ממך, לכאוב, להתמודד, להכיל ולאהוב.

"אתה יודע, גורי" היא ממשיכה, "אחיך אמר לי פעם, שהוא כנשלט, לא יכול לקנא. השולטת אינה רכושו. הוא אינו מרגיש שיש לו זכות בכלל שיהיה לו איזשהו רצון או אי רצון לנוכח מעשיה..."

"אוף. אחים קטנים ומעצבנים", אני חושב. "אבל הוא צודק. הגישה שלו כל כך נכונה, ובכל זאת, היא לא הגישה שלי. למה, לעזאזל ?"

ואני מנסה לדמיין את הסיטואציה. להבין מאיפה בדיוק יגיע הכאב.

מדמיין את עצמי עובר סשן שלם כשאני קשור לקיר ורואה את גבירתי מתענגת על מישהו אחר, ואז חוזר לרגע בו הייתי קורא על כך בפעם הראשונה בפוסט. מה כואב יותר ? השני. זה ברור.

"זה פחות המעשה עצמו, גבירתי" אני מוצא את עצמי עונה. "זה הרבה יותר ההסתרה שלו. בזה יש משהו שקשה לי מאוד לעמוד בו."

" ואם לשולטת לא בא לספר ?" מקשה עלי גבירתי. "אם בא לה לנהל קשר סודי ?"

זה קצת מערער אותי, ואני לא לגמרי מבין.  למה שלא תספר ? היא שולטת. זאת זכותה הטבעית להיות עם מי שהיא רוצה. מה יש לה להסתיר ?

גבירתי מחליטה לסייע לי, ומובילה אותי מכיוון אחר.

"אם לשולטת מתחשק פתאום לקבל רק חיבוקים ונשיקות, ולהעביר סשן ונילי לחלוטין, היא מפסיקה להיות שולטת ?"

"מה פתאום, גבירתי...!" אני ממהר להשיב, מרגיש בטחון על הקרקע המוכרת של שאלה שכבר דשנו בה לא אחת בעבר.  "גם אם השולטת מחליטה פתאום שמתחשק לה  לקבל חדירה אנאלית - כל עוד היא עושה מה שהיא רוצה, ומקבלת את מה שהיא מבקשת   – היא שולטת !"

עניתי נכון, כנראה, אז עולים שלב, לשאלה מאתגרת יותר. "גורי, אז אם אני לא עושה מה שאני רוצה, כי אני שומרת על הגבולות שלך,  אני לא שולטת ?"

 

מממ...הגלגלים מסתובבים, כמו שגבירתי נוהגת לומר...

"ברור שאת כן, גבירתי, כי את מתחשבת בגבולות שלי, אבל בתוך הגבולות האלה, את עושה מה שאת רוצה. לא ממציאה גבולות חדשים שמצמצמים אותך יותר, כי את פוחדת לפגוע..."

"נו, אז אם מה שאני רוצה זה להחזיק נשלט סודי, ולא לספר עליו ?" מכה גבירתי על הברזל בעודו חם.

שאלה קשה.

ואני קורא לעזרתה של חברה וירטואלית, השולטת ההיפותטית.

"נגיד שהייתי מכיר, שולטת כזאת"אני חושב בקול רם, "שיש לה כמה נשלטים, והיא מפרידה ביניהם, באופן מוחלט. הייתי יודע רק שהם קיימים, ולא שום פרט נוסף עליהם. היה לנו יום אחד בשבוע, בו היינו נפגשים לסשן, ולא הייתי יודע עליה כמעט כלום מעבר לזה. רק מקבל כל פעם מייל, עם הוראות למפגש הבא. האם זה היה מפריע לי ?"

"לא" אני עונה לעצמי אחרי רגע של מחשבה. "הייתי מקבל את זה כמובן מאליו. אלה כללים שלה, כך היא רוצה, וכך יהיה"

אז מה ההבדל ?

ופתאום, התשובה עולה מעצמה.

"גבירתי, לנשלט מותר שתהיה רק דרישה אחת מהשולטת - שתהיה שולטת. הוא צריך לדעת שכל מעשה שלה, כל מילה שתאמר, מגיעים מרצונה האמיתי, מצורך של מי שהיא מלכה בממלכתה, ואין שום כח אחר מעליה., לא בושה, לא רחמים, ואפילו לא "לא נעים, נו..."

הנשלט רוצה להרגיש כחפץ שימושי. בין אם נבחר ללקק נעליים פעם בשבוע, או להביא את גבירתו לסדרת אורגזמות מדי ערב - יש לו שימוש. הוא מנסה בכל מאמציו למלא אותו, זה ייעודו, ואליו הוא משתוקק.

מה שאני כנשלט איני מוכן להיות לעולם, זה להפוך לנטל. ולכן, מה שאני מצפה מהשולטת שלי, זה להשתמש בי בפשטות, נטולת כל בושה, פחד או אשמה. כמה שהיא צריכה, ורק כשהיא צריכה.

שולטת שמתנהלת מתוך חשש, פחד, או רחמים - משהו בשליטתה נפגע.

לדעת כי גבירתי אינה יכולה יותר לבטא את עצמה במלואה כשולטת כשהיא איתי, זה מקור הקנאה.

"שולטת אף פעם לא צריכה לזייף אורגזמות" אמרה לי פעם מישהי חכמה מאוד.

לדעת שהשולטת שלך היתה צריכה להסתיר ממך משהו, שמקום שהיה פעם גלוי הוא עכשיו מוסתר, יכול לגרום לך לתהות כל פעם, האם האורגזמות שלה עדיין אמיתיות.

---------------------------------------------------------------------------------

שעות חלפו מאז. סיימתי לכתוב את הפוסט, ולקרוא אותו במבט ביקורתי.

"אז מה שאתה אומר כאן, בעצם, זה שאם גבירתך רוצה לנהל קשר בפרטיות, אתה חושב שאסור לה, ומנסה לרמוז שבגלל זה היא לא "שולטת אמיתית " ?

זה לא בעצם איזו מניפולציה כדי לשמור אותך תמיד בתמונה, יודע מה קורה, שומר על איזה סוג של "שליטה בעניינים", שליטה מלמטה ? אתה לא מנסה לומר "תעשי מה שאת רוצה, אבל את חייבת לדווח לי" ?

מממ....לא.

אולי  יותר כמו - "את יכולה לעשות מה שתרצי גבירתי, בגלוי או בסתר, אבל אני מבקש שתרשי לי קצת לקנא מדי פעם, ומתחנן שלא תחששי לי אפילו לרגע, שלא תתני לזה לעמוד בדרכך?"

כן. זהו.

אני חושב שאני אשאר עם זה.

גבירתי ?

 

הכי מלמעלה​(שולטת) - בדיוק התובנה שאתה צריך להשאיר אצלך גורי.
כתוב בצורה מקסימה.

למעט...
יש מקום לרחמים בשליטה, זה כמובן תלוי ב"סוג" הרחמים - אבל כששולטת מגלה רחמים - אני לא ככ בטוחה שהשליטה שלה נפגעת.
לפני 11 שנים
גורי{Milonga} - תודה לך.
כן, כתוב לא רע. היתה לי מנחה מצויינת... :-)

מעניין, לאיזה סוג רחמים יש מקום בעינייך, ולאיזה לא ?
לפני 11 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - הכי נכון ופשוט לומר זה איזה סוג של רחמים שהיא מחליטה.
בעיניי, כאלו שמגיעים ממקום של דאגה ואכפתיות.
באחד הספרים שקראתי פעם (אם אני לא טועה זה היה קוהוט) - היה חידוד למהי תחושת רחמים. וזו היכולת להרגיש את מה שעובר בפנים על הזולת. אז יהיו כאלה שיקראו לזה אמפטיה, שהיא תחושה חשובה בכלל. אני קוראת לזה רחמים ממקום של יכולת להבין ולדאוג לנשלט ברמה של הזדהות מוחלטת עם כל מצב נפשי או פיזי שלו. (זכותי.. :))

ואין בכלל ספק שלא מדובר על רחמים ממקום שהוא שלילי. (בוז, אי הבנה ועוד רעות וחולות כאלה או אחרות)

לפני 11 שנים
גורי{Milonga} - תודה על ההסבר. בהחלט מבהיר את הנקודה.
אני התכוונתי כמובן לרחמים מהסוג השני.
לסוג הראשון אני תמיד קורא אמפתיה, הכלה, וכ'.
לפני 11 שנים
רצסיבי​(נשלט) - א. ניתוח יפה, באמת.
ב. אני מסכים לחלק גדול מהדברים, אם כי יש בטקסט כמה אמירות מוחלטות, ואני באופן עקרוני נגד אמירות מוחלטות.
ג. לגבי עניין ההסתרה, הזווית שלי קצת שונה. אני כן חושב ששולטת לא מחוייבת לספר לנשלט שלה על המערכות האחרות שלה, ולכל הפחות זו לא אחת מאבני היסוד של קשר בדס"מי בעיני.
אבל, אם אני מתייחס לעצמי, ולא לנשלט ולשולטת היפוטתיים, לי חשוב, בכל מערכת, מכל סוג שהוא, שיהיה אמון מלא. לכן, סיטואציה שבה לא מגלים לי על משהו - אם אי הגילוי נובע מחשש שגילוי האמת יפריע / יפחיד / יזיק - היא סיטואציה בהחלט לא רצויה.
לפני 11 שנים
גורי{Milonga} - גם אני נגד אמירות מוחלטות. אולי ייתי צריך להדגיש יותר, כי אני לא מנסה לאפיין איזה פורמט מחייב ל"איך צריכים להתקיים יחסי שליטה", אלא רק מה נכון בעיניי, וגם זה, באמת כפוף לשינויים.

ולסעיף ג' - יש סתירה כבר במילים "שולטת מחוייבת". ואת הסתירה הזאת, אני מנסה לפרק ולהבין.
לפני 11 שנים
רצסיבי​(נשלט) - אין סתירה כי שולטת אכן מחוייבת לדברים מסוימים. לכבד גבולות, בעיקר.
ובמצב שבו הנשלט לא מסוגל להפעיל שיקול דעת עצמאי, ויש כאלה בסשנים, גם להגן עליו מפני חציית גבולות שכאלה.
כתבת את זה בעצמך, במססגרת הגבולות הרשות נתונה, החיוב נוגע לשמירה על הגבולות עצמם.
וגם על רצון חופשי. גם זה דבר ששולטת צריכה להקפיד עליו, אבל זה נושא סבוך יותר.
לפני 11 שנים
גורי{Milonga} - כן, כמובן שהגבולות עצמם הם חיוב.
ולגבי הרצון החופשי - אוהו, פה זה באמת פתח לעולם שלם של פוסטים.
לפני 11 שנים
Milonga​(שולטת) - אם הבנתי אותך נכון, גורישלי, אז לגמרי מותר לי להיות גאה בך בגלוי וגם בסתר.
וזה בדיוק מה שאני עושה ממש כרגע.:-)
}{
לפני 11 שנים
גורי{Milonga} - את תמיד מבינה אותי נכון, גבירתי...
לפני 11 שנים
Miss Hide - בהחלט פוסט מעורר מחשבה... כזה שדורש יותר מקריאה אחת ולצערי אין לי זמן ליותר מזה כרגע.

שוב תודה, גורי, על כך שאתה מציף את הדברים ומתלבט בקול רם מול כולנו.
אני נהנית מאד לקרוא ולהתעמק איתך.
לפני 11 שנים
גורי{Milonga} - כן, נגעתי פה בקצה של נושא רחב, שכנראה מענין רבים. אפשר לשפוך עליו עוד הרבה מילים, ומחשבות.
קראתי גם את מה שאת כתבת בנושא. מזוית אחרת לגמרי.
לפני 11 שנים
Miss Hide - מה אני כתבתי?
תזכיר לי...
לפני 11 שנים
Lazarus Long​(אחר) - אני נוטה לחשוב שיש אבן בסיס אחת בכל מערכת יחסים, לא משנה אם היא ונילית או בדסמית, והיא כנות. ריבוי פרטנרים אינו דבר רע, אבל אם זה נעשה מאחורי הגב זה נראה לי לא בריא ולא מוסרי.

מצד שני, אם סוכם מראש שמותר לכם לקחת פרטנרים בלי לספר אחד לשני, אז זה סיפור אחר - השאלה היא האם ניתן לעשות את זה בלי לשקר\לשבור את הכנות בין בני הזוג.
לפני 11 שנים
Lazarus Long​(אחר) - רק כדי לסייג את זה, כי הפנו את תשומת ליבי שיכול להיות שזה נשמע שיפוטי:

אני לא מתכוון לזה בשום מובן ביקורתי, אלא ממקום שלי, בתור ילד (גם בדסמית וגם במציאות :P), קשה להבין את הביטול המוחלט הזה.
לפני 11 שנים
גורי{Milonga} - זו באמת נקודת מבט לא שגרתית, ולא קלה לעיכול.
כדאי להתחיל בזה שזה לא "לכם", אלא לגבירתי בלבד. אנחנו לא במערכת שיוויונית.

כשתהיה במערכת כזו, (אם תרצה בכלל) גם אתה תתפתח ותשתנה, יום אחד, גם אתה תוכל לגרוק את זה.
לפני 11 שנים
Lazarus Long​(אחר) - יכול להיות. כבר מישהי טחנה אותי על זה שאני מבין באמת איך מערכת שליטה עובדת :P

ורק על הרפרנס הזה אתה אח מים שלי מעכשיו :D
לפני 11 שנים
Lazarus Long​(אחר) - לא באמת מבין*
לפני 11 שנים
Milonga​(שולטת) - לאז, "אח מים" נשמע טוב. :-))
לפני 11 שנים
Milonga​(שולטת) - לגרוק!
כן. :)
לפני 11 שנים
Aציבעוני​(אחר) - רחמים ואמפתיה ניראה שזה סוג של מילים ורגשות נירדפות
ובקשר למוח זה לא נושא לדיון מינימום סימפזיון
ובקשר לבלוג פשוט מהנה
לפני 11 שנים
גורי{Milonga} - רחמים ואמפתיה הן אולי מילים קרובות-זהות במקורן.
בשפת הדיבור של השנים האחרונות, המילה "רחמים" מקבלת משמעויות שליליות, של התנשאות, דאגה לסובל אבל מתוך עמדה של התנשאות.
לפני 11 שנים
גנדלף​(אחר) - אני מסיר את הכובע...
במבט ראשון (וגם שני), אני מסכים עם עיקרי הדברים (וגם עם כל הפרטים שהצלחתי להבין :)

אבל, בלי להיות שיפוטי (גם אם להישמע כזה - בלי כוונה), כנות זה לא תנאי בסיסי ליחסים?
ז"א - שתגיד לו שיש עוד אחד. שתגיד לו שזה לא עניינו... אבל להסתיר זה משהו לא בריא.
לא לה, לא לו ודפנטלי לא לשום סוג של קשר...
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י