גבירתי מתקשרת אלי אחרי סשן עם יובי, ואני שומע את האושר בקולה, מצטלצל כפעמוני כסף.
טוב, יכול להיות שאיזה רסיס קטן ניתק מהפעמונים האלה והצליח בכל זאת לדקור אותי קצת בלב, אבל בסך הכל הצלצול הזה בהחלט נעים לאוזן, ואני מספר על כך בשמחה לגבירתי המאושרת.
"איך יכול להיות שהתגובה שלך כל כך השתנתה מהפעם שעברה ?" היא מבקשת לדעת, ואני נדרש לסוגיה. מנסה להסביר את התהליך שעברתי מאז, לעכשיו.
אני לא מאמין בכוחו של השכל לכפות על הרגש להיות או לחדול. לא, אין לי ספק שכל השכל שבעולם, לא יכול להעמיד קיר שיעצור את נחשול הרגש שהציף אותי לפני כשבועיים.
...אבל השכל גם לא צריך את זה. זו לא דרכו. הוא חכם...לעמוד ישירות בפני הזרם הוא אמנם אינו יכול, אבל הוא יודע להתחכם לו, לחפור לו תעלות הטיה, נתיבים חלופיים, שיובילו לאותו לאן שצריך. לאן שרצוי לו להיות.
והשכל לא מבקש מהרגש להפסיק לקנא. רק שואל אותו שאלות תמימות, סוקרטיות כאלה...
"מה בדיוק מפריע לך ?, הרי זה לא שאתה מקבל פחות..."
מה שנכון. הרי שנינו בהחלט סומכים על גבירתנו בעניין הזה, ויודעים שהלב שלה גדול מספיק גם לעשרה נשלטים.
"דובז'ה... (טוב)" עונה הרגש. (הוא קצת פולני, לא עלינו)"...זה לא שאני פוחד שלא אקבל, אלא להיפך - אני רוצה לתת לגבירתי הכל, ואם היא זקוקה לנשלט נוסף, מה זה אומר על יכולת הנתינה שלי ? כנראה שזה אומר שאני לא נותן מספיק. שאני לא טוב"
"וזה נתינה בעיניך ?" שואל השכל."אתה לא רוצה לתת - אתה רוצה לקבל ! לדעת שאתה היחיד. לקבל בלעדיות על גבירתך. לקבל את כל הקרדיט על האושר שלה. זה "נתינה" בעיניך ?
במקום להודות לריבונתו של עולם על כך שלגבירתך בכלל אכפת ממה שאתה חושב, עד כדי כך שהיא רוצה שתשמח יחד איתה, אתה מעז להפגע מכך שהיא שמחה ממשהו שלא קשור בך ?
כן, יש לך פה הזדמנות לנתינה אמתית. ומה אתה עושה במקום ?"
והרגש מתבייש לו. ומתמלא חרטה. ולרגע הוא מבקש לעוף מייד לצד השני.
"אני אוותר על האגו הזה" הוא אומר. "כמו ילד שמתבקש לוותר על צעצוע לטובת אחיו הקטן, דווקא בגלל שהוא גדול, ומבין, ונדיב. גם בתוך גבירתי יש ילדה קטנה שצריכה את הצעצוע הזה, ואני אהיה האח הגדול ואוותר בשבילה..."
"טוב, נראה לי ששכחת קצת על מי אתה מדבר פה" השכל מתערב ומרגיע.
"גבירתנו היא כבר לא ילדה קטנה, אלא אשה חכמה, מנוסה וחזקה. אל תתימר אפילו לחשוב שאתה יכול לנסות להבין את מניעיה, את המקום ממנו באות כל תשוקותיה.
קצת התבלבלת אם אתה חושב שאתה הוא האח שרב איתה על צעצוע - אתה לכל היותר אחד הצעצועים.
נכון, זכית אולי להיות צעצוע אהוב במיוחד, אבל לרגע אל תשכח שה"ילדה" הזאת יכולה להשיג כל צעצוע שתרצה !"
וכך אני חוזר במהירות לגודל הנכון לי. נזכר בימים אחרים, בהם הייתי לבדי, כמה התקשיתי להעניק לגבירתי את תשומת הלב שהיא ראויה לה. כמה היה קשה לשנינו.
נזכר ברגעים בהם הייתי מוכן לבקש עזרה מכל אדם בעולם, ובלבד שיוכל לשמח את גבירתי, לתקן את הצער שאני גרמתי לה.
מבין, שאיני יכול לעשות הכל לבדי. שאני חלק מצוות.
ואז סוף סוף, אני מצליח לוותר על האגו, בלי שהוויתור הזה יצמיח בחזרה אגו חדש.
לוותר לגמרי. לשחרר.
ובתמורה לויתור, יורד עלי שקט. שמחה שלווה כזו.
ושטף של אהבה.
