בפרופיל שפרסמתי בעת כניסתי לכלוב, כתבתי : עבורי השליטה (או ליתר דיוק, ההישלטות) היא מקום של מפלט ממי שאני ביום יום.
כתבתי, אבל לא נראה לי שהבנתי את שכתבתי.
נכון, ראיתי את עצמי בדמיוני עושה דברים שלא עשיתי קודם לכן, נכנע, מציית, משרת, נותן עצמי להשפלות.
אבל איכשהו, ראיתי את עצמי עובר את כל הדברים האלה, בעודי נשאר עצמי. חופשי לראות אותם בעיני רוחו של מי שהייתי (ועודני), בעולם ש"בחוץ". לעטות על עצמי את חליפת הנשלט, בעודי נשאר מבפנים, בדיוק מי שהייתי, משמר לי איזו אוטונומיה פנימית כזו, הרחק מהישג ידה של השולטת.
אבל גבירתי, לא רצתה בי בתור מי שאני "בחוץ". כלומר, חלק מתכונותיי חביבות עליה בהחלט, והיא מרשה לי לשמר אותן אצלי, אבל בכל הנוגע דווקא לכמה מהעיקריות שבהן, היא דואגת ליצור "אדם חדש" (או גור, אם תרצו דווקא...) הבנוי לדרישותיה ולטעמה המדוייק, אך כמובן, ללא קשר למי שאני רוצה להיות...
בהתחלה, עמדתי מהצד, משקיף משועשע באותו יצור הממהר לאמץ לו גינונים חיצוניים של "כן גבירתי", שמתרגל לדווח על תנועותיו בזמנים קבועים, ושאר זוטות כגון דא.
אבל ככל שחלף הזמן, וככל שהערכתי לגבירתי העמיקה והפכה להערצה, ככל שרגשותיי כלפיה התעצמו, כך הפך אותו יצור חדש שבראה, למרכיב משמעותי יותר ויותר באישיותי.
בהתחלה, עוד יכולתי לומר לעצמי כי אני מציית לכללים של איזשהו משחק, ואני "לא באמת" נשלט.
אבל אז הגיע המבחן האמיתי, וכדי לעמוד בו, אני נדרש לאהוב כנשלט.
לוותר על העמדה של זה שעומד מול בת הזוג בחכמתו ובעצתיו, רשאי תמיד לומר את כל מה שעולה בדעתו בכל נושא, ויודע שדבריו יכובדו, ועצותיו תמיד יוערכו.
לוותר גם על סוג מסויים של בלעדיות, על הידיעה שלפחות כנשלט, אני היחיד ואין בלתי.
ואז - לוותר אפילו על הזכות להרגיש איזו קנאה עזה ובריאה. להתעלם מרגשותיי, ולראות רק את שמחתה של גבירתי בנשלטיה האחרים.
ואיכשהו, נראה שהצלחתי. בימים האחרונים עברתי מבחן לא קל. כמובן, לא הייתי עובר אותו ללא עזרתה תמיכתה והכוונתה של גבירתי, אבל בכל זאת עברתי.
ודווקא עכשיו, כשהכל נרגע לעת עתה, אני עומד ומסתכל באותו יצור חדש שהגיח ממסלול המבחנים, ושואל את עצמי - מי זה ? האם זה אני ? האם זה מי שאני רוצה להיות ? למה הפכתי ?
אני חושב על ההבדלים בין אותו יצור, לבין מי שאני , ומבין - אני באמת לא "נשלט".
אין בי שאיפה לציית ולהיכנע לכל אשה שאני מכיר.
לא. אני ממש לא כזה.
אני הנשלט של גבירתי, כי הוכנעתי על ידה.
מצאתי את עצמי ,באופן ייחודי שאולי לא יחזור עוד לעולם, מול מי שהצליחה לשלוט בי לגמרי.
לא "להכריח" אותי לנשק את רגלה באיזה משחק מיני.
להישלט שליטה של ממש.
לקבל את כלליה, ללא ערעור. להיות מי שהיא רוצה.
איך שהיא רוצה.
ואותו "גורי", אותו נשלט שבי, קיים רק במרחב שביני לבין גבירתי.
אין לו קיום בלעדיה, אין אף אדם בעולם שיכול לבוא עמו בדברים מלבדה.
הוא הדרך בה אני מורשה ויכול לאהוב ולהשתייך לאשה הזו. הוא זה שיכול לזכות באהבתה, ובלעדיה, אין לו זכות קיום.
בלכתה - יגווע, ושולטת אחרת אם תבוא בכלל במקומה ביום מן הימים - תצטרך להולידו מחדש, בדמותה וברצונה.
אבל בינתיים, כנראה שהחיים זימנו לי בדיוק את מה שכתבתי בפרופיל :"רוצה אותך כאדם, כאשה, כמלכה. להיכנע קודם כל לאישיותך, ללמוד להעריץ אותך.לתת לך הכל, רק אחרי שתשבי אותי כמו מלכה אמיתית"
ואני שבוי בידייך, גבירתי.
