די כבר, די כבר, דדדדדדדדדדדדדדדייייייייייייי ככככככככככבבבבבבבבבבבבבברררררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
אני לא רוצה שתתקשר אליי, אני לא רוצה שתבוא לדבר איתי ובטח ובטח שאני לא רוצה שתיתן לי כל יחס שהוא!
היום ראיתי אותו באוטובוס בדרך לעבודה.
סתם הסתכלתי קדימה וקלטתי שהבחור שיושב קרוב לסוף האוטובוס נורא נורא דומה לו.
ואז הבנתי שזה באמת הוא -.-"
ואיכשהו הוא קלט אותי!
והוא בא עד אליי! בשביל לדבר איתי!
מיד כשקלטתי שהוא ראה אותי, השפלתי את המבט והתחלתי להתעסק באייפוד טאץ' שלי.
אבל לא...
הוא היה חייב לבוא ולדבר איתי.
והנה החלק מהשיחה שאני כן זוכרת:
הוא: "היי".
אני: "היי..".
הוא: "מה נשמע?".
אני: "בסדר..".
הוא: "את לא נשמעת ככה".
אני: "לא ציפיתי לראות אותך".
הוא: "אהה..".
בלה בלה בלה עבודה, בלה בלה בלה "אני גר עכשיו אצל אמא שלי..", בלה בלה בלה חרא משעמם.
ואז הוא ירד מהאוטובוס, אבל לא לפני שהוא רכן לעברי ונישק אותי בלחי (!).
זוועת עולמים ו..
תודה רבה באמת.
מיד אח"כ התחלתי להרגיש הכי גרוע בעולם.
בחילות, כאבי בטן וכאב שעובר בקו ישר מתחת לחזה ועד הגב כאילו נתקע לי שם מוט ברזל.
הרגשתי יותר טוב בעבודה, א' כי דיברתי עם ש', חברה שלי מהעבודה שעובדת בתור פקידה שם.
וב' כי הייתה לי תעסוקה שתסיט ממנו את מחשבותיי ותשומת ליבי.
כל השיחה, פעם אחת לא הרגשתי או חשבתי שאני עדיין אוהבת אותו או מתגעגעת אליו. אולי כי אני לא.
אני רק מקווה שאני לא אראה אותו יותר בחיים..
קינקי19,
3>.
לפני 14 שנים. 28 במרץ 2010 בשעה 17:04
