יש לי את הצד האפל שלי.. אמא לא תשמח XD

זה נראה לי מה שעושה לך הכי טוב. לראות אותי פגועה ושבורה. רק ככה את מרגישה שיש עוד יש לך איזושהי שליטה על הבנות שלך.

לא, אמא. לא הצטלמתי בחזיה. חברה ואני מדדנו כותנת לילה ארוכה שלא חושפת ממני כלום מרוב שאני רזה. זו לא חזיה.
וגם אם הייתי מודדת חזיה, לא הייתי נותנת לאותה חברה לצלם אותי. אם היא הייתה מצלמת אותי הייתי מכריחה אותה למחוק מיד את התמונה מהמצלמה.

מתי שבחת אותי בפעם האחרונה? על משהו? מתי פעם אחרונה אמרת לי תודה? מתי פעם אחרונה נתתי לי להרגיש טוב עם עצמי? אף פעם.

רק להעליב ולפגוע, לשבור אותי נפשית. לגרום לכל הדמעות האלה לעלות ולמחנק הזה להיווצר לי בגרון.

עכשיו הבנתי למה אני לא רוצה שתקני לי כלום בנסיעה הבאה שלך לחו"ל, או למה לא לקחתי ממך כסף ביום שני.
כל מתנה שלך באה עם מחיר, מחיר נפשי.
לכן אני מממנת לעצמי הכול חוץ מתרופות וחשבון טלפון. כי אני לא רוצה להיות חייבת לך. כי אני רוצה לצאת מהבית הזה עוד שנה - שנתיים כשאני לא חייבת לך כלום. בלי לתת לך חשבון, לא יודעת אם אני בכלל אתן לך לדעת.
אני אצא מכאן וכנראה שבזה הקשר שלנו ינותק.

את אולי אמא שלי, אבל את לא מתנהגת ככה. זו לא התחושה שאני מקבלת ממך.

תודה על הכול, אבל אני לא רוצה ממך יותר כלום.

קינקי19,
3>.

זהו זה, היום הארור הזה הגיע.
היום בו עובד אחר בא, פולש למרחב האישי שלך, מעיר הערות על הגוף שלך מול כולם ותכלס? את לבד. אף אחד לא קם ואומר לו "בוא'נה, איך אתה מדבר?", או "סתום ת'ג'ורה, יא אפס".

לפני חודש בערך, קצת פחות, העסיקו אצלנו פקיד.
הוא עשה רושם של בחור נחמד, לא כזה שעושה למישהו רע ועוד בכוונה.

למען הסר ספק מלבם של קוראיי, הגעתי היום בלבוש צנוע למופת!
חולצת טי שירט לבנה (שאיננה צמודה כלל וכלל עם צווארון V, אך חסרת מחשוף), סקיני ג'ינס, אך בגלל שאני פטיט, הוא בכל זאת רפוי עליי כמעט כמו ג'ינס רגיל, וכרגיל - בחלוק העבודה שלי.

אני אף פעם לא מגיעה במשהו חשוף. לפעמים אני באה עם גופיה, אבל לעולם לא עם מחשוף ותמיד אני עם החלוק שלי עליי.

בבוקר חיפשתי את האחות התורנית כי הייתה בעיה עם התור של אחד הפציינטים (הוא איחר בחצי שעה, ואחרי חצי שעה איחור נהוג שהמשרד יקבל אישור בטלפון מהרופא אליו הופנה). באו לתקן את המכונה של הפקס, אז היה קשה לעבור. הבחור שעמד סנטימטר ממני אמר דבר מה שנראה לי תמים באותו רגע, אך כעת אני מבינה שזה פתח את השער בפני נהר גועש וסואן של שאר הערות וכמעט נגיעות במהלך היום.

"את רזה, את יכולה לעבור".
תמים למראה, אך כמו שאמרתי: הוא ראה בזה שצחקתי איתו אור ירוק לשאר הבעיות שהוא עשה לי במהלך היום.

באתי לפתוח את הדלת כדי להכנס למשרד והוא שם את יד כך שלא אוכל.
"סיסמה, בבקשה".
"אתה רוצה לאבד את היד".
בסוף אחרי מספיק מבטי שנאה ותיעוב עמוקים, הוא הסכים לזוז מהדלת.

המקרה האחרון לאותו יום היה כשבאתי לבקש מה', המזכירה הרוסיה והמאוד חמודה שלנו להדפיס לרופא שהגיע חצי שעה מוקדם את הרשימה שלו.
הוא בא ופותח את הידיים כאילו הוא מצפה ממני לרוץ אליו ולחבק אותו.
פשוט הסתכלתי לו ישר בעיניים ואמרתי: "אתה באמת לא רוצה שאני אכוון".
הרמיזה הייתה לבעיטה בביצים, פשוט הייתי חייבת לצנזר את עצמי כי אמא שלי עובדת באותה מרפאה איתי.
אני אמנם עוזבת בעוד כחמישה חודשים בערך, אבל היא תשאר שם עד הפנסיה. אני לא יכולה לגרום לה לבעיות,
היא אמא שלי אחרי הכול ואני אוהבת אותה.

דיברתי על זה איתה, והיא טוענת שהוא ממש ערס ולא מתנהג בהתאם למקום העבודה שלנו. היא גם אמרה לי לפנות לאחראית שלי, ש'. החבר שלי, א', חושב באותו כיוון, ולמען האמת, גם אני חושבת ככה.

הבהרתי להם שאם זה נמשך אני אפנה אליו בצורה הבאה מול כולם: "שמע, אולי אתה צוחק, אבל ההומור הזה גם פוגע בי וגם לא מתאים למקום בו אנחנו עובדים. אם אתה לא תפסיק, אני אפנה לאחראית שלי ואגיש אצלה תלונה".

נראה לי שזה מספיק ברור.

קינקי19,
3>.

נמאס לי מלריב איתה.
כל רגע זה ריב! אני אף פעם לא בסדר, והיא תמיד המלאך הנצחי שיותר טהור מהשלג שהרגע נפל על המדרכה.
אי אפשר לנצח איתה, אי אפשר לעשות אותה מרוצה - כלום!
מבחינתה, בן אדם יכול להיות טהור, פאקינג מושלם, והיא עדיין תמצא בו פגמים. אני נשבעת שהיא בן האדם היחיד עליי אדמות שמסוגל להוציא את האדם הכי רגוע משלוותו ולרצות להרביץ לה. נשבעת.

אני יושבת בחדר שלי, לא נכנסת לשלה כי היא אמרה שהיא רוצה לסדר, שומעת מוזיקה וגולשת באינטרנט. לא מפריעה לאף אחד, נכון?

פתאום היא נכנסת בצעקות לחדר שלי שהיא שעה קוראת לי ושהיא נפלה. הצלחת לקום, נכון? זה לא ששברת משהו, או שנפלת מולי והתעלמתי ממך, נכון?

אני פאקינג עושה כל מה שהיא מבקשת, גם אם הכי לא בא לי בעולם לעשות את זה.
אני באמת רוצה ומנסה לרצות אותה, לגרום לה להיות שמחה, לגרום לה להתגאות בי. רק ששום דבר פאקינג לא מצליח לי בקטע הזה.

דוגמה אחת היא הקבלה שלי לאוניברסיטה.
מתקשרת אל אמא שלי מתחנת האוטובוס.
"אמא, זאת אני. התקבלתי לאוניברסיטה".
(קול של תשעה באב/שעמום כבד) "וואו, איזה יופי".
"...".

הגאווה פשוט נשפכת מהאישה הזאת. וכן, שאלתי אותה אם הכול בסדר והיא אמר שכן.

שוב רוח נכאים שוררת בי. או, האפי דיי, האפי דיי.

קינקי19,
3>.

כן, ההורים שלי ואני עבדנו קשה כדי להכין את הארוחה הערב.
אבל באמת אפשר לצפות מילדה שמצהירה כבר לפחות ארבע שנים שהיא אתאיסטית להנות ולהוות חלק פעיל מהסדר? לא מספיק שעזרתי לסדר, לבשל ולעשות עוד כל מיני דברים?

גם היה קטע שהיא רצתה שאני אשתה מהיין. אני לא סובלת את הטעם של יין מלבד סוג אחד מאוד ספציפי העונה לשם "קברנה סירה". אני לא מכריחה אותך להוריד שוטים של עראק (לא סובלת גם את זה.. אני אוהבת משקאות אלכוהוליים מאוד עדינים במרבית המקרים), אז למה את כל כך מתעקשת שאני אשתה יין? בסוף אני יצאתי המנצחת. אין מה לעשות, כזאת אני. נדיר שאני נכנעת למשהו שלא מתאים לי.

זה לא שהתחלתי להגיד כמה בולשיט יש שם בעיניי. אני מתנצלת בפניי המאמינים ושומרי המסורת שבינינו, אבל אני לא מאמינה בדבר מן הדברים המצוינים שם. מצטערת אם זה פוגע במישהו או לא מתאים לו, אבל היי.. אני לא מכריחה אתכם לקרוא כאן, אם איי?

אני אוהבת אותה, מכבדת את האמונות שלה וחיה לפי הכללים שלה בבית, אז למה היא לא יכולה לכבד אותי ולא להכריח אותי לפעול נגד האמונות והעקרונות שלי?

אמא, הו אמא. ילדים בני 19 כבר קשה לחנך 😱

המחשבות על הפגישה עם האקס אתמול עדיין די מטרידות את מנוחתי, אבל הרבה פחות. הרבה הרבה פחות. אני באמת לא אוהבת אותו או מתגעגעת אליו, זה כמו שאמרתי לו אתמול באוטובוס: לא ציפיתי לראות אותו.

חודשיים אחרי הפרידה, קצת לפני שהוא התקשר אליי, הכנתי את עצמי לחיים שסביר להניח שהוא לא יהיה נוכח בהם בשום צורה. אף פעם לא ציפיתי שהוא ידבר איתי שוב.

ולמי שלא מכיר את הסיפור (רובכם, סביר מאוד להניח..), לא נפרדנו בגלל בעיות בתוך הקשר, אלא בגלל בעיות אישיות ופרטיות שלו שאני לא רואה צורך לכתוב אותן כאן. אז לכל מי שרוצה לדעת.. סורי. אני לא מספקת רכילות כך סתם.

הוא נראה מאוכזב כשאמרתי לו בפרצוף שלא ציפיתי לראות אותו. כאילו, מה הוא חושב? שאני יושבת בבית ובוכה עליו יותר מארבע חודשים אחרי שהוא נעלם?

נעלמת לי? סבבה. רק אל תצפה למשהו מעבר לנימוס הכי בסיסי שאני רוכשת למרבית בני האדם.

אני עדיין לא מאמינה שהוא נישק אותי על הלחי לפני שהוא ירד מהאוטובוס. למה הוא עשה את זה? בשביל מה? מה זה נותן לו? הוא ידע כמה שבורה הייתי, הוא ראה כמה נלחמתי עליו ואיתו כדי להיות עוד קצת איתו.. בשביל מה לנסות לרסק אותי שוב לרצפה?

למזלי (למה לעזאזל כתבתי בהתחלה "למזלו"?), הוא לא הצליח. להטריד את מחשבותיי אולי כן, אבל לקחת את הכוח שלי לא להשבר אף אחד לא יצליח.

חג חירות שמח לכולם. יום אחד גם אני אהיה חופשייה!

קינקי19,
3>.

די כבר, די כבר, דדדדדדדדדדדדדדדייייייייייייי ככככככככככבבבבבבבבבבבבבברררררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

אני לא רוצה שתתקשר אליי, אני לא רוצה שתבוא לדבר איתי ובטח ובטח שאני לא רוצה שתיתן לי כל יחס שהוא!

היום ראיתי אותו באוטובוס בדרך לעבודה.
סתם הסתכלתי קדימה וקלטתי שהבחור שיושב קרוב לסוף האוטובוס נורא נורא דומה לו.
ואז הבנתי שזה באמת הוא -.-"

ואיכשהו הוא קלט אותי!
והוא בא עד אליי! בשביל לדבר איתי!

מיד כשקלטתי שהוא ראה אותי, השפלתי את המבט והתחלתי להתעסק באייפוד טאץ' שלי.

אבל לא...
הוא היה חייב לבוא ולדבר איתי.

והנה החלק מהשיחה שאני כן זוכרת:

הוא: "היי".
אני: "היי..".
הוא: "מה נשמע?".
אני: "בסדר..".
הוא: "את לא נשמעת ככה".
אני: "לא ציפיתי לראות אותך".
הוא: "אהה..".

בלה בלה בלה עבודה, בלה בלה בלה "אני גר עכשיו אצל אמא שלי..", בלה בלה בלה חרא משעמם.

ואז הוא ירד מהאוטובוס, אבל לא לפני שהוא רכן לעברי ונישק אותי בלחי (!).
זוועת עולמים ו..
תודה רבה באמת.
מיד אח"כ התחלתי להרגיש הכי גרוע בעולם.
בחילות, כאבי בטן וכאב שעובר בקו ישר מתחת לחזה ועד הגב כאילו נתקע לי שם מוט ברזל.

הרגשתי יותר טוב בעבודה, א' כי דיברתי עם ש', חברה שלי מהעבודה שעובדת בתור פקידה שם.
וב' כי הייתה לי תעסוקה שתסיט ממנו את מחשבותיי ותשומת ליבי.

כל השיחה, פעם אחת לא הרגשתי או חשבתי שאני עדיין אוהבת אותו או מתגעגעת אליו. אולי כי אני לא.

אני רק מקווה שאני לא אראה אותו יותר בחיים..

קינקי19,
3>.

יש לאנשים, במיוחד לבנות (עמכן הסליחה אבל יש כאלה שלא יזיק להן ללמוד על נימוסין והליכות!) בעיה שמתבטאת בפרסום דברים שלאיש אין רצון לשמוע. אני בחורה ואני ממש לא רוצה לשמוע על זה שקיבלת מחזור! מצטערת, אבל ככה אני מרגישה. אני לא אוהבת לחשוב שלי יש את הקטע הזה ארבעה ימים בחודש, אז אני חושבת שזה די ברור שאני לא רוצה לשמוע על שלך. בכלל אל תערבי אותי בכל הנוגע לכוס שלך, לתחת שלך או להרפס שלך. לא מעוניינת לשמוע. באמת!

עם כל הרצון הטוב שבעולם (ובליבי), גם אם היית החברה שלי או החברה הכי טובה שלי, לא הייתי רוצה לשמוע על זה. את לא מרגישה טוב? אני אציע לך ללכת הביתה מוקדם מהלימודים/עבודה וכוס תה.

--

סוף סוף העניינים עם החבר שלי מסתדרים.
כל הזמן היו לי כל מיני חששות שאני לא חברה מספיק טובה ושאני לא באמת אוהבת אותו.
דיברנו באופן גלוי וכן על הכול ביום חמישי. נפרדנו לחצי שעה וגם אחרי שנפרדנו המשכנו לדבר בטלפון ואז הבנתי שאני באמת אוהבת אותו, אז.. חזרנו 😄

ועכשיו הכול מדהים 😄

אני מקווה שאף פעם לא נפרד, גם אם הרצון הזה חולמני, ילדותי ולא מציאותי בחלקו.
אני מאוהבת בו בצורה הכי שלמה והכי יפה שיש 😄

קינקי19,
3>.

האקס החליט להתעלם מבקשת החברות שלי בפייסבוק.
זה לא מפריע לי יותר מדי, ולהלן הסיבות:
*אין לי רגשות אליו יותר. פשוט קיוויתי שנוכל להיות ידידים.
*כשהוא רצה לחזור לדבר לפני שנה, גיליתי בו צד מריר וממורמר שפשוט הרס כל סיכוי לקשר בינינו והקשר נותק שנית.
*שיהיה. יש לי חיים חוץ ממנו P:

אז שיהנה.

אני והחבר החלטנו לעבוד על מערכת היחסים שלנו כדי שלא נתבזבז לשווא.
אנחנו גם לא רוצים להפרד בכלל, ובטח שלא בלי מאבק או ניסיון אחרון בפרט.

אני שמחה שהגענו למסקנות האלה היום 😄

קינקי19,
3>.

..והוספתי אותו.
נו, ביג דיל. מה כבר יכול לקרות? במקרה הכי טוב, הוא יוסיף אותי, נתחיל לדבר ונהפוך לידידים. במקרה הכי גרוע, הוא ידחה את ההצעה שלי לחברות בפייסבוק ונמשיך שלא לדבר. במקרה הפנטזיוני, הוא יוסיף אותי, נתחיל לדבר (שוב), נתאהב מחדש, אני אעזוב את החבר שלי ואהיה איתו לנצח נצחים עד עולמי עד. אני כל כך יודעת שזה לא הולך לקרות אבל.. חח למה שזה כן יקרה? מה הסיכויים? מצד שני, מה היו הסיכויים שהוא יביע בי עניין ויהיה הנשיקה הראשונה שלי? מה היו יכולים להיות הסיכויים שנתחבר כמו שהתחברנו, או שנפגש בכלל? לא?

בכל מקרה, אני לא מצפה לכלום.
גם אם א' הוא בעלי העתידי/אהבת חיי, אין לי שום ציפיות ממנו. כלום. אני לא חושבת שיש לי כבר ציפיות ממישהו בחיים שלי. עצוב למדי, לא כך? למי איכפת..

קינקי19,
3>.

אז היום אמא שלי קראה לי שמנה.
ועוד בפנים שלי! 😡
אז לא נשארתי חייבת ואולי יצאתי אפילו כלבה אבל הייתי חייבת להחזיר לה בתשובה נוסח "הסתכלת על עצמך?".
אני מידה סמול בבגדים שלי. סמול!
הסקיני הג'ינס שאני לובשת עכשיו הוא מידה 34 ואפילו שהוספתי חור לחגורה שאני בד"כ לובשת איתו, הוא תמיד נופל ממני.

ואז היא התחילה לזיין בשכל שאיתי לא נעים לדבר. איתי! אני באה ואומרת לך "יואו, אמא, איזה שמנה מכוערת את!"? לא, אני לא. ולמה? נימוס בסיסי + אני יודעת שלא סתם ככה לבוא ולפגוע באנשים בנקודות הכי רגישות שלהם. ובסדר, אף פעם לא הייתי ילדה שמנה. אבל עדיין! ג'יזס, איכפת לך לא להעיר הערות מגעילות ואח"כ עוד לטעון שאני לא בסדר כי אני מחזירה לך?

יפה שהמקרר של אמקור קורא לצידנית שמנה.

קינקי19 3>.

אני פשוט שמחה בשבוע האחרון.
זה ישמע מוזר ואפילו די מוזר לי להודות בזה, אבל מצאתי את מה שתמיד חיפשתי.

אל תפתחו ציפיות לסוף של סרט הוליוודי כי אפילו אני עדיין לא רואה את זה.
פשוט טוב לי.

אני וא' הפכנו מידידים למשהו שהוא יותר. התחלנו לצאת.
יש בו את כל מה שרציתי בבחור. חכם, מצחיק, מתחשב, דואג לי אבל לא יותר מדי, לא משקר וגורם לי להרגיש טוב כשאני איתו.
הוא מתקשר ומציע להפגש מיוזמתו, הוא מכבד גבולות (אמרתי לו פעמיים שאני רוצה לנסות איתו משהו אמיתי והוא אמר שהוא מבין ומכבד את זה (!).. הוא אפילו אמר לי אתמול שאני חשובה לו, שהוא רוצה משהו אמיתי איתי ו.. פאק, התחלתי לדבר עם חברה שלי עכשיו ושכחתי מה רציתי להגיד XD).

פעם ראשונה מאז הפרידה עם האקס שאני מסתכלת על בחור ואני רוצה משהו רציני ואמיתי איתו, ולא רק עוד "חור" פוטנציאלי בחגורה שלי (לא בקטע של סקס. את זה אני שומרת לבנאדם הנכון, בזמן הנכון.. אני מתכוונת יותר לקטע של סתם להתמזמז. לא משהו רציני P: ).

פשוט טוב לי 😄

קינקי 3>.