זהו זה, היום הארור הזה הגיע.
היום בו עובד אחר בא, פולש למרחב האישי שלך, מעיר הערות על הגוף שלך מול כולם ותכלס? את לבד. אף אחד לא קם ואומר לו "בוא'נה, איך אתה מדבר?", או "סתום ת'ג'ורה, יא אפס".
לפני חודש בערך, קצת פחות, העסיקו אצלנו פקיד.
הוא עשה רושם של בחור נחמד, לא כזה שעושה למישהו רע ועוד בכוונה.
למען הסר ספק מלבם של קוראיי, הגעתי היום בלבוש צנוע למופת!
חולצת טי שירט לבנה (שאיננה צמודה כלל וכלל עם צווארון V, אך חסרת מחשוף), סקיני ג'ינס, אך בגלל שאני פטיט, הוא בכל זאת רפוי עליי כמעט כמו ג'ינס רגיל, וכרגיל - בחלוק העבודה שלי.
אני אף פעם לא מגיעה במשהו חשוף. לפעמים אני באה עם גופיה, אבל לעולם לא עם מחשוף ותמיד אני עם החלוק שלי עליי.
בבוקר חיפשתי את האחות התורנית כי הייתה בעיה עם התור של אחד הפציינטים (הוא איחר בחצי שעה, ואחרי חצי שעה איחור נהוג שהמשרד יקבל אישור בטלפון מהרופא אליו הופנה). באו לתקן את המכונה של הפקס, אז היה קשה לעבור. הבחור שעמד סנטימטר ממני אמר דבר מה שנראה לי תמים באותו רגע, אך כעת אני מבינה שזה פתח את השער בפני נהר גועש וסואן של שאר הערות וכמעט נגיעות במהלך היום.
"את רזה, את יכולה לעבור".
תמים למראה, אך כמו שאמרתי: הוא ראה בזה שצחקתי איתו אור ירוק לשאר הבעיות שהוא עשה לי במהלך היום.
באתי לפתוח את הדלת כדי להכנס למשרד והוא שם את יד כך שלא אוכל.
"סיסמה, בבקשה".
"אתה רוצה לאבד את היד".
בסוף אחרי מספיק מבטי שנאה ותיעוב עמוקים, הוא הסכים לזוז מהדלת.
המקרה האחרון לאותו יום היה כשבאתי לבקש מה', המזכירה הרוסיה והמאוד חמודה שלנו להדפיס לרופא שהגיע חצי שעה מוקדם את הרשימה שלו.
הוא בא ופותח את הידיים כאילו הוא מצפה ממני לרוץ אליו ולחבק אותו.
פשוט הסתכלתי לו ישר בעיניים ואמרתי: "אתה באמת לא רוצה שאני אכוון".
הרמיזה הייתה לבעיטה בביצים, פשוט הייתי חייבת לצנזר את עצמי כי אמא שלי עובדת באותה מרפאה איתי.
אני אמנם עוזבת בעוד כחמישה חודשים בערך, אבל היא תשאר שם עד הפנסיה. אני לא יכולה לגרום לה לבעיות,
היא אמא שלי אחרי הכול ואני אוהבת אותה.
דיברתי על זה איתה, והיא טוענת שהוא ממש ערס ולא מתנהג בהתאם למקום העבודה שלנו. היא גם אמרה לי לפנות לאחראית שלי, ש'. החבר שלי, א', חושב באותו כיוון, ולמען האמת, גם אני חושבת ככה.
הבהרתי להם שאם זה נמשך אני אפנה אליו בצורה הבאה מול כולם: "שמע, אולי אתה צוחק, אבל ההומור הזה גם פוגע בי וגם לא מתאים למקום בו אנחנו עובדים. אם אתה לא תפסיק, אני אפנה לאחראית שלי ואגיש אצלה תלונה".
נראה לי שזה מספיק ברור.
קינקי19,
3>.
לפני 14 שנים. 12 באפריל 2010 בשעה 19:38
