כן, ההורים שלי ואני עבדנו קשה כדי להכין את הארוחה הערב.
אבל באמת אפשר לצפות מילדה שמצהירה כבר לפחות ארבע שנים שהיא אתאיסטית להנות ולהוות חלק פעיל מהסדר? לא מספיק שעזרתי לסדר, לבשל ולעשות עוד כל מיני דברים?
גם היה קטע שהיא רצתה שאני אשתה מהיין. אני לא סובלת את הטעם של יין מלבד סוג אחד מאוד ספציפי העונה לשם "קברנה סירה". אני לא מכריחה אותך להוריד שוטים של עראק (לא סובלת גם את זה.. אני אוהבת משקאות אלכוהוליים מאוד עדינים במרבית המקרים), אז למה את כל כך מתעקשת שאני אשתה יין? בסוף אני יצאתי המנצחת. אין מה לעשות, כזאת אני. נדיר שאני נכנעת למשהו שלא מתאים לי.
זה לא שהתחלתי להגיד כמה בולשיט יש שם בעיניי. אני מתנצלת בפניי המאמינים ושומרי המסורת שבינינו, אבל אני לא מאמינה בדבר מן הדברים המצוינים שם. מצטערת אם זה פוגע במישהו או לא מתאים לו, אבל היי.. אני לא מכריחה אתכם לקרוא כאן, אם איי?
אני אוהבת אותה, מכבדת את האמונות שלה וחיה לפי הכללים שלה בבית, אז למה היא לא יכולה לכבד אותי ולא להכריח אותי לפעול נגד האמונות והעקרונות שלי?
אמא, הו אמא. ילדים בני 19 כבר קשה לחנך 😱
המחשבות על הפגישה עם האקס אתמול עדיין די מטרידות את מנוחתי, אבל הרבה פחות. הרבה הרבה פחות. אני באמת לא אוהבת אותו או מתגעגעת אליו, זה כמו שאמרתי לו אתמול באוטובוס: לא ציפיתי לראות אותו.
חודשיים אחרי הפרידה, קצת לפני שהוא התקשר אליי, הכנתי את עצמי לחיים שסביר להניח שהוא לא יהיה נוכח בהם בשום צורה. אף פעם לא ציפיתי שהוא ידבר איתי שוב.
ולמי שלא מכיר את הסיפור (רובכם, סביר מאוד להניח..), לא נפרדנו בגלל בעיות בתוך הקשר, אלא בגלל בעיות אישיות ופרטיות שלו שאני לא רואה צורך לכתוב אותן כאן. אז לכל מי שרוצה לדעת.. סורי. אני לא מספקת רכילות כך סתם.
הוא נראה מאוכזב כשאמרתי לו בפרצוף שלא ציפיתי לראות אותו. כאילו, מה הוא חושב? שאני יושבת בבית ובוכה עליו יותר מארבע חודשים אחרי שהוא נעלם?
נעלמת לי? סבבה. רק אל תצפה למשהו מעבר לנימוס הכי בסיסי שאני רוכשת למרבית בני האדם.
אני עדיין לא מאמינה שהוא נישק אותי על הלחי לפני שהוא ירד מהאוטובוס. למה הוא עשה את זה? בשביל מה? מה זה נותן לו? הוא ידע כמה שבורה הייתי, הוא ראה כמה נלחמתי עליו ואיתו כדי להיות עוד קצת איתו.. בשביל מה לנסות לרסק אותי שוב לרצפה?
למזלי (למה לעזאזל כתבתי בהתחלה "למזלו"?), הוא לא הצליח. להטריד את מחשבותיי אולי כן, אבל לקחת את הכוח שלי לא להשבר אף אחד לא יצליח.
חג חירות שמח לכולם. יום אחד גם אני אהיה חופשייה!
קינקי19,
3>.
לפני 14 שנים. 29 במרץ 2010 בשעה 18:09
