לפני 16 שנים. 15 בדצמבר 2007 בשעה 7:30
מרוב אהבה
לא ישנתי...
9 וחצי בבוקר ואני עוד מחכה שיבוא הלילה
למה ככה?
Z Z Z Z Z Z Z Z Z Z Z Z Z Z
אין אני (יש רק היא) whatקיום?!
אני הכל ולא-כלוםאני כולם ואף אחד
אני כל-הזמן ואף פעם
אני בכל מקום אך איני קיים
אני מי/מה שהיא אומרת לי להיות
לפני 16 שנים. 3 בדצמבר 2007 בשעה 20:54
סופשבוע קשה עבר על כוחותינו
ביום חמישי חזרתי תשוש מהצפון
וויתרתי על יציאה ל-תחליף גנון...
ביום שישי התשישות לא חלפה
בשישי בערב כבר הבנתי שאני חולה רצח
עם אף מטפטף ועיניים אדומות וקוצר נשימה
פקדתי את יומולדתה של תיראה-נוף
עוד בדרך סנונית נחמדה שינתה את תודעתי היטב
וכשהגענו כבר דאג לי Z בזר קוצים משלו
כל זה לא עשה לי טוב בכלל לריאות...
הגענו הביתה אחרי לילה מפרך
נסיעות מוזרות במקומות מוזרים בשעות מוזרות
2 אורחות נחמדות ברכב.. ולא דלק ולא נעליים.
אני מת להיות בבית במיטה ולהתחיל להיות חולה כמו שצריך
הגענו הביתה ב-5 או משהו כזה
התרסקתי על משכבי
ונתתי למחלה להציף את כולי
שבת בבוקר
עע נכנסה לתפקיד האחות ה(לא) רחמניה
הביאה תרופות
עשתה מרק
ונכנסנו לסשן חולה-רופאה...
כמובן שלא היה מצב ללכת לעבודה
נשארתי בראשון ושני בבית
והסשן לא נפסק לרגע
היה כל כך טוב
עד שכמעט והשתכנעתי להישאר חולה עד קץ הימים
אין מה לעשות
גם לדברים הרעים יש סוף, מסתבר
WIN WIN
אמנם תם הסשן התלת-יומי
אבל לפחות שבתי לאיתני
צר לי על שאינני משתף אתכם בכל הפרטים
אבל מה שקרה שם לא היה מבייש עונה שלמה
של הנטאי...
טוב חדל תיאורים
נסכם שהיה מהמם
פוסט זה נכתב באהבה גדולה ל-עע היפה
שדאגה לי כל כך ועשתה לי טוב כשהיה לי רע
ושכנראה נדבקה ממני
ורפואה שלמה לכל מי שנדבק ממני ביום שישי
שמעתי על לא מעט כאלה... סורי חברים
BIG LOVE
ריספקט יו'ל
ובריאות לכל
לפני 17 שנים. 16 בנובמבר 2007 בשעה 9:33
האם אתמול הייתה הפעם האחרונה שלנו שם?
זמן יגיד...
אז איך "חגגנו" את היום העצוב הזה?
התחושה הזו של להיות חלק מציבור נרדף
היא חדשה לי
אני גבר - אז לא חוויתי שוביניזם
אני אשכנזי - אז לא חוויתי אפליה עדתית
אני יהודי - אז לא חוויתי אפליה דתית (החמצתי את השואה ב-60 שנה)
ופתאום
ציד המכשפות הזה
מקרתיזם דגם 2007
הסיבה לסגירת המועדון היא כה קטנוניות
ולהאריך במילים אודותיה -
זה פשוט לתת לה דלק
האנרגיות היו מטורפות
המילים "כאילו אין מחר" קיבלו משמעות חדשה
הגעתי שיכור
כל היפים והיפות היו שם
דבר הוביל לדבר
והנה אני על הרצפה
המפורסמת שמה עלי מגפיים
המהממת עומדת לי מעל הראש
המרהיבה משתעשעת לה אי שם בקצה הספסל
והיפהפיה - טוב זו אישתי...
מביטה מהצד בהנאה
רוקדת כאילו אף אחד לא רואה
בפעם הראשונה שבאתי לשם
ב-2003 בהוראת המכשפה
שנעלמה מהנוף משום מה
היה מוזר
מנוכר
מגרה
אבל סוף סוף בית
שבו כולם פסיכים כמוך (או יותר)
אתמול זה כבר היה לחזור למקום מוכר
ידוע
אהוב
עם פינות סנטימנטליות
יהיה מעניין לראות איך המקום הופך
לעוד מסעדה בורגנית-יפואית-אקסטרה-פלצנית
עם תאורה אפלולית
וזכרונות עמומים של כאב והנאה
אז בינתיים... יש תת קהילה
בית פה
בית שם
אנשי BDSM הם כמו נמלים
סוגרים להם תדלת
הם נכנסים מהחלון
נמשכים למקומות עמוקים ואפלים...
או כמו שאמר
זאק דה-לה-רוקה מ"RATM":
WE DON'T NEED THE KEY
!WE'LL BREAK IT
לפני 17 שנים. 10 בנובמבר 2007 בשעה 2:30
כל מה שמרטיט אותה
זה לשמוע
כמה היא יפה
וכמה רכה
ונעימה
וחמה
כמה היא כוסית
ואיך שזה הורג אותי
זה הפטיש שלה
מחמאות
עוד ועוד
גם שקריות
העיקר מחמאות
האגו שלה מתלטף על מילותי
נכרך סביבן ונאחז
לא מרפה
"תגיד לי עוד"
היא ספק מצווה ספק מתחננת
"תגיד לי שוב"
ואני רק מחמיא לה
ורואה אותה מתענגת
לפני 17 שנים. 9 בנובמבר 2007 בשעה 15:59
גשם
איזה כיף סוף סוף קר
הייתי צריך לשים ברזנט בחצר
עכשיו הכל רטוב
ה-כ-ל
ידעתי שזה יקרה
אבל חיכיתי
היה ברור לי שאם אשים ברזנט
יבואו ימים חמים
והם באו
ולא שמתי
ידעתי גם שאם אשים עכשיו ברזנט
לא ילכו הימים החמים
והגשם?
יאחר
אני אוהב גשם
והארץ זקוקה לשטיפה אנרגטית
אז אני לא שם ברזנט
עד שהכל נרטב
אני לא מוכן לסכן
את היורה
רק תמורת כריות יבשות
שירטבו
ושיבוא הגשם
ברוך הבא 😄
חורף שמח לכולכם
מתנה ממני
לפני 17 שנים. 31 באוקטובר 2007 בשעה 17:13
איך זה שהרגעים בהם מתעורר בי הצורך לכתוב
הם דוקא רגעי שפל אנרגטי?
האם לא מגיע לקהל קוראי החד ספרתי לקרוא גם על רגעי השיא?
לא מביט לאחור בגעגוע
זו האפלה מלפנים שמעיבה עלי
ועם זאת אין מצב לשוב לאחור
נכנסתי למנהרה בידיעה שהצד השני
יהיה אשר יהיה
טוב ורע כאחד
שווה את המסע
הביטחון של אתמול
הוא המלכודת של המחר
רוחות של שינוי באוויר
שינוי מקום
שינוי נוף
שינוי גישה
שינוי עצמי
הנה ההווה נע לאיטו על ציר הזמן
לא עוצר
לא חוזר
לא מאחר
כמו מכונה שהופכת עתיד לעבר
שאיפות להיסטוריה
דמיון ליצירה
הופכת אותי לעצמי כל הזמן
מי שאני היום
הוא מי שבחרתי להיות אתמול
בתוספת שינויים מזעריים
...
כמה טוב לחיות
ולהיות
לפני 17 שנים. 14 באוקטובר 2007 בשעה 13:55
שבוע חדש
עונה חדשה
בקרוב...
אני חדש
והכל יהיה בדיוק כמו קודם
רק חדש
לפני 17 שנים. 10 באוקטובר 2007 בשעה 5:25
זהו
שיחררתי
היום סבבה
סגול
כחול
ירוק
צהוב
אדום
הקשת חזרה
לפני 17 שנים. 9 באוקטובר 2007 בשעה 18:57
באסה
סבבה
הכל מבעד לעיני המתבונן
אז מה לבחור?
האם יש בכלל בחירה?
לבחור איך להתבונן זה לא עיוורון?
אולי לבחור איך להסתכל זו הראיה האולטימטיבית?
במבט סביב אני מניח שסבבה לי
חיים טובים
אנשים טובים סביב
לא חסר לי דבר
אז מאיפה הבאסה?
מה אני מפונק?
וויק אפ אנד סמל דה קופי
לא הכל ורוד
יש גם גוונים של סגול, בורדו מסתבר שגם שחור ואדום
אחחח אני מתגעגע לכחולים ולירוקים ולצהובים
לא זה לא LSD
זה משהו אחר לחלוטין
בא לי לכתוב "פאק איט - אני בוחר סבבה"
אבל בין לכתוב שבחרתי ללבחור באמת המרחק רב
נראה שאני תקוע עם הבאסה
נו מילא
אם זה הסרט אז בזה נתבונן