סופשבוע קשה עבר על כוחותינו
ביום חמישי חזרתי תשוש מהצפון
וויתרתי על יציאה ל-תחליף גנון...
ביום שישי התשישות לא חלפה
בשישי בערב כבר הבנתי שאני חולה רצח
עם אף מטפטף ועיניים אדומות וקוצר נשימה
פקדתי את יומולדתה של תיראה-נוף
עוד בדרך סנונית נחמדה שינתה את תודעתי היטב
וכשהגענו כבר דאג לי Z בזר קוצים משלו
כל זה לא עשה לי טוב בכלל לריאות...
הגענו הביתה אחרי לילה מפרך
נסיעות מוזרות במקומות מוזרים בשעות מוזרות
2 אורחות נחמדות ברכב.. ולא דלק ולא נעליים.
אני מת להיות בבית במיטה ולהתחיל להיות חולה כמו שצריך
הגענו הביתה ב-5 או משהו כזה
התרסקתי על משכבי
ונתתי למחלה להציף את כולי
שבת בבוקר
עע נכנסה לתפקיד האחות ה(לא) רחמניה
הביאה תרופות
עשתה מרק
ונכנסנו לסשן חולה-רופאה...
כמובן שלא היה מצב ללכת לעבודה
נשארתי בראשון ושני בבית
והסשן לא נפסק לרגע
היה כל כך טוב
עד שכמעט והשתכנעתי להישאר חולה עד קץ הימים
אין מה לעשות
גם לדברים הרעים יש סוף, מסתבר
WIN WIN
אמנם תם הסשן התלת-יומי
אבל לפחות שבתי לאיתני
צר לי על שאינני משתף אתכם בכל הפרטים
אבל מה שקרה שם לא היה מבייש עונה שלמה
של הנטאי...
טוב חדל תיאורים
נסכם שהיה מהמם
פוסט זה נכתב באהבה גדולה ל-עע היפה
שדאגה לי כל כך ועשתה לי טוב כשהיה לי רע
ושכנראה נדבקה ממני
ורפואה שלמה לכל מי שנדבק ממני ביום שישי
שמעתי על לא מעט כאלה... סורי חברים
BIG LOVE
ריספקט יו'ל
ובריאות לכל
לפני 16 שנים. 3 בדצמבר 2007 בשעה 20:54
