אין אני (יש רק היא) whatקיום?!

האם אתמול הייתה הפעם האחרונה שלנו שם?
זמן יגיד...

אז איך "חגגנו" את היום העצוב הזה?
התחושה הזו של להיות חלק מציבור נרדף
היא חדשה לי
אני גבר - אז לא חוויתי שוביניזם
אני אשכנזי - אז לא חוויתי אפליה עדתית
אני יהודי - אז לא חוויתי אפליה דתית (החמצתי את השואה ב-60 שנה)
ופתאום
ציד המכשפות הזה
מקרתיזם דגם 2007

הסיבה לסגירת המועדון היא כה קטנוניות
ולהאריך במילים אודותיה -
זה פשוט לתת לה דלק

האנרגיות היו מטורפות
המילים "כאילו אין מחר" קיבלו משמעות חדשה
הגעתי שיכור
כל היפים והיפות היו שם
דבר הוביל לדבר
והנה אני על הרצפה
המפורסמת שמה עלי מגפיים
המהממת עומדת לי מעל הראש
המרהיבה משתעשעת לה אי שם בקצה הספסל
והיפהפיה - טוב זו אישתי...
מביטה מהצד בהנאה
רוקדת כאילו אף אחד לא רואה

בפעם הראשונה שבאתי לשם
ב-2003 בהוראת המכשפה
שנעלמה מהנוף משום מה
היה מוזר
מנוכר
מגרה
אבל סוף סוף בית
שבו כולם פסיכים כמוך (או יותר)
אתמול זה כבר היה לחזור למקום מוכר
ידוע
אהוב
עם פינות סנטימנטליות

יהיה מעניין לראות איך המקום הופך
לעוד מסעדה בורגנית-יפואית-אקסטרה-פלצנית
עם תאורה אפלולית
וזכרונות עמומים של כאב והנאה

אז בינתיים... יש תת קהילה
בית פה
בית שם
אנשי BDSM הם כמו נמלים
סוגרים להם תדלת
הם נכנסים מהחלון
נמשכים למקומות עמוקים ואפלים...
או כמו שאמר
זאק דה-לה-רוקה מ"RATM":
WE DON'T NEED THE KEY
!WE'LL BREAK IT