אין אני (יש רק היא) whatקיום?!

הגשם בא
שטף הכל
השחור חזר להיות אפור
והלבן נראה באופק

תודה לכל הדואגים
וסליחה לכל המודאגים

פתאום
עננים
הכל שחור
אפילו האפור
אני מביט פנימה
ורואה חור
עמוק
בלי תחתית
הוא תמיד היה שם
וכלום לא יכסה עליו
אני מביט החוצה
ורואה הכל
אך הכל שהוא חסר משמעות
עבורי
כרגע
ונראה שכל המשמעות שהייתה קודם
היא שקר אחד גדול

בא לי להיעלם
אבל שאיש לא ירגיש בחסרוני
בא לי להיעלם
כאילו מעולם לא הייתי

כבלים
מעכבים את היעלמותי
כבלים של מציאות
כבלים של מחויבות
למרות שכבלי הרצון - פקעו ואינם עוד
אינני יכול להיעלם
להימחות
מבלי להכות גלים

זה לא מצחיק יותר
תעצרו
אני רוצה לרדת
הסיבוב הראשון היה כיף
השני היה מעייף
השלישי משעמם
וברביעי כבר בא לי להקיא
זהו הסיבוב ה-11
אני חסר הכרה
כבר הקאתי מזמן
ובעין אחת פקוחה
אני רואה את הסיבוב הבא מגיע
זה שיביא אחריו
עוד סיבוב
ועוד אחד

נמאס לי
כבר אמרתי?

כבדו אותי בבקשה
אל תגיבו!

חלק א
:=:=:=:=:
היא כל כך רצתה שסוף השבוע יהיה מוצלח
דאגה לארוז הכל הכל
פרינסס נהגה
והיא הנעימה את נהימת המנוע בשירה וניגונים
היה קל לזהות שפרינסס מאושרת
ברגעים כאלה אי אפשר לטעות

האושר שלה היה תמהיל של כמה דברים
הגדול שבהם הוא שהנה
סוף סוף הבמה תהיה מולה
והמופע יהיה שלה עבורה בשבילה
ומול כולם
שאר חלקי האושר היו קשורים בעובדה
שהיא פשוט "נפלה טוב"

המלון היה מקסים
כמעט פרטי לחלוטין
חדר מפנק
מיטה גדולה
(ועוד אחת קומותיים... מעניין מה אפשר לעשות עם זה)

האנשים...
אחד אחד
והנשים... אחת אחת גם כן
האנרגיות היו שוות את כל השלאפינג עד לגבול
היה כל כך נעים שמשכנו את זה עד מוצ"ש

הכלה כבר נסעה הביתה ואנחנו עוד חוגגים
סשן במיטה הגדולה ובחדר הנעים - לא ממש היה
אבל טבילה במים קדושים היו גם היו
מיתולוגי... כבר אמרתי?

מזל טוב לכלת השמחה
לכלה המשנית
ואהבה לכל השאר

אכן מרגש...

חלק ב
:=:=:=:=:
היא התיישבה בנינוחות על הספה
יפה, אצילית ושלווה
רגלייה משולבות, מונחות על ההדום
כממתינה שמשהו יקרה לה פתאום
בחדר השני יפהפיה אחרת עמלה על עצמה
מתיפייפת לכבוד הוד מעלת נסיכותה
אני חש כבול, בלי שום יכולת תנועה
רק מבט חודר עוקב אחר הנעשה

הדלת לפתע הצידה מוסטת
פנימה לחדר על ארבע נכנסת
לאחר שטרחה כל כך להתייפות
בנעלי עקבים אדומות וקטנות
עם גרביים ורודות וקצוות תחרה
מתוחות עד הברך בצורה מגרה

חצאית קצרצרה ורודה לבנה
תחתון של טורקיז מציץ תחתה
ענודת סאטן בגופיית נוצצים
כלל לא רגילה למבטים נעוצים
מושא הערצתה שרועה לפניה
כמה דקות והיא צוללת אליה

שיערה לאחור מתוח בקשת אדומה
והטאץ' הסופי - איפור של בובה:

סומק מוגזם
אודם צבע דם
וקולר מעור
גס ושחור
מחובר לשרשרת
שאחריה נגררת

כל יופיה מתנפץ
מול הקולר הנוצץ
וליבה מתפוצץ
וה-מאינד מתרוצץ
רק כמהה להתרפס
לרגלי הפרינסס

ענוגה, שברירית ואוהבת

שלך
בס

חלק ג
:=:=:=:
הפרינסס ובס ישבו לראות סקס והעיר הגדולה
ולי לא נותר אלא להביט בהן
להעריץ את היופי הזה
ולרצות להיות גם אני שם
איתה ואיתה

גם כי זה בעצם חרא סרט
(חוץ מהקטעים של סמנת'ה)
וגם כי בעצם הייתי קצת לבד...

--הסוף--

תובנות תובנות
כל הזמן תובנות חדשות

אני חושב שאשקע קצת
ואכנס לפרופורציה
להכיר בכך שאני רק תינוק ביחס ליקום
מהלך העניינים לא ברור לי
הכל מוזר
הכל חדש

הידיעה מתחילה בהכרה בעובדה שאינך יודע מאום

BLISS...

הנסיכה שלי כה תותחית
פשוט להעריץ

אין אין
איו כזה

3>

כשאת הולכת אני מת
כשאת צועדת אני מתמוטט
כשאת נוגעת אני רוטט
כשאת חונקת אני בועט
כשאת רותחת אני רועד

כשאני פה את פורחת
כשאני שם את סולחת
כשאני חי את חוגגת
כשאני קיים את מתמוגגת
כשאין אני נשאר רק את

--------------------------------------

יומן

קמתי בבוקר
הצמדת אותי אלייך
יצאנו לסיבוב קצר
חימום של בוקר
חזרנו

שמת אותי בצד
בכל זאת... חם היום
ישבתי בסבלנות
עד ששוב יוצאים
הצמדת אותי שוב
נשכבתי על הדוושה
של האופניים שלך
ככה כל הדרך
לונה פארק
מעלה מטה
ואני מקבל עיסוי טוב טוב

עצרנו בבית קפה
קצת מנוחה לא תזיק
נפגשת עם חברה
לא יכולתי לראות הרבה
ממקומי למטה
התנדנדתי ככה באוויר דקות ארוכות
הייתי בספייס
מידי פעם התעוררתי כשאני מוצמד שוב לקרקע הקשה
וכעבור כמה זמן שוב מתנדנדים באוויר
תחושת הציפה הזו...

כמה זמן עבר אין לי מושג
מייד אני שוב על הדוושה
ושוב העולם מסתובב ונלחץ
ואת עפה ברוח
הכל מובן מאליו

הגענו למשרד
אחחחח מזגן
את מרשה לעצמך
לשים אותי בצד בינתיים
מספיק קרוב למקרה
שתזדקקי למשהו

נהיה לך קר
אני נצמד
נהיה לך חם
אני בצד

לא משעמם לי
אני קיים בשביל הרגע הזה

ערב
הלונה פארק חוזר
עולים ויורדים
מסתובבים
יש עייפות של יום שלם
ועם זאת
בהילות להגיע כבר הביתה
ולהנות מהיום שמתחיל

איך שמגיעים הביתה
את זורקת אותי הצידה
והולכת לבעלך...

עד כאן
יומני היקר
שלך

נעל ימין

כמעט יום ראשון
השבוע מתחיל להתחיל
השבוע אני בפוקוס
והפרינסס דאגה שכל יום יהיה לי מה לעשות...
כמה עניינים אחרונים לסגור
קצת עבודת פרך בלעשות אותה מרוצה
ליקוק פצעים אחרון
ולישוווו-ן

או כמו שעירית לינור אומרת:

כן... את הכי חכמה... ולא... אני לא תמיד צודק
וכן... את יודעת הכל... ולא... את לא חייבת סיבה בשביל זה
וכן... את גם פצצה סוף הדרך... ולא... את לא שומעת את זה מספיק
וכן... אני צריך להשתפר... ולא... אני לא עובד על זה מספיק
וכן... אני אקח את עצמי בידיים... ולא... אני לא אתלונן על זה כל היום
וכן... ברור לי שזה גם לטובתי... ולא... אני לא אפסיק להחמיא לך על זה
וכן... אני זוכר שיש לך פטיש למחמאות... ולא... אני לא משתעמם מזה
להיפך... אני נהנה מאד
ולא... אין לי שום דבר טוב יותר לעשות
וכן... אני יכול להמשיך ככה לנצח
ולא... אני לא מתכוון להמשיך

וכן... לילה טוב


--סוף פוסט 1--

היה יום של כיף

הייתי חופשי
רצתי בכל הבית
אכלתי מה שאני אוהב (דגים...בעעע)
זרקתי כריות
לכלכתי את הכיור

יוווו הווווו

ואז נהיה ערב...
הלכתי לחברים
שתיתי בירה
עליתי על הקורקינט
הכנסתי לראשון
טידי דיטי...

ועכשיו לילה
ותיכף מחר
ומה יהיה אז?


מתי תחזרי?

ללא מילים

פתאום ראיתי ש-210 ימים לא עידכנתי את הבלוג
ומחשבה עגומה הזדחלה אל ראשי
210 ימים זה משהו כמו 7 חודשים
אז הגיע הזמן לנער את האבק מהמקלדת

7 חודשים שאני מחוץ לכלוב
ואני חייב להודות שאני קצת מתגעגע לסורגים
טוב שהפרינסס בנתה לי כלוב מזהב בביתה כך שאני לפחות לא ממש חופשי (מבחירה ((בטח בטח)) חופשית)

7 החודשים שעברו היו מהפכניים וממש אין לי כח להרחיב (את הסיפור)
נאמר רק שנוספו חברים טובים מאד לרשימת האהובים

זהו לבינתיים
הפעם הבאה שאכתוב תהיה הרבה לפני שיחלפו להם עוד 7 חודשים...

תם טקס ניעור האבק מהבלוג
הקהל מתבקש לעשות מה שבא לו

אתמול הייתי אמור להיות אחראי על הדלת
איכשהו עע לקחה את הטלפון מידי והתפקיד נגזל ממני
עלי הוטל לחבר את המחשב למערכת ולוודא שהכל עובד.

הכל הלך חלק
אלא שאיכשהו נשארתי על הבמה והחלפתי שירים
האלכוהול זרם לשולחן שלי בלי שהייתי צריך לזוז
כמה קטנות עשו דרכן לריאותי גם הן והשרו אווירה נינוחה על הסובב אותי
ומפה לשם התחילו להגיע יותר ויותר אנשים

איך יצא שהייתי ה DJ כל הערב?
לא ברור
מעולם לא עשיתי זאת קודם
ואני חייב להודות שנגעתי ב-HEAVEN מידי פעם

אז כל מי שהיה שם אתמול
שיזכור את זה היטב
כי יום אחד תוכלו לספר שהייתם שם בפעם הראשונה שניגנתי
היה כל כך טוב עד שאין ספק שמכאן אפשר רק לרדת :)

גילוי נאות:
באו המון אנשים סבבה
במטרה לעשות שמח
ותודה לכל מי שבא והתחפש והביא ועזר והתאמץ
אתם פשוט אנשי אינדיגו!
אני יודע שהם היו רוקדים גם אם שימפנזה היה מתקלט
אבל תנו לי להנות מהספק...


עע
תמיד אני מגלה
שבדיוק כשאני ממוטט את כל החומות והמחסומים וההתנגדויות
אז אני הכי נהנה
ככה הכי טוב לי
ובסוף אני מפתיע את עצמי בזכותך

תודה
ומזל טוב
אוהבתךנורא