עור מחוספס וקול חלק

אז כתבתי שאנחנו צריכים להתמודד.
להתמודד עם הנטל. לא לפחד. לא לשמור על עצמנו, כי אין באמת עבור מה.
לפני כמה דקות הלכתי ברחוב והסכלתי לאנשים בעינים במבט מאיים. גם בלי זה אני נראה 1.83 מטרים של עבריינות חסרת תקנה, עם המבט אני בכלל קשה מנשוא.
חיפשתי, התפללתי למישהו שלא יזיז את המבט שלו הצידה.
אומרים שכלבים מסתכלים אחד לשני בעינים, והכלב שמשפיל מבט נכנע לכלב השני. ככה זה גם בכלא. שם השפלת מבט תהפוך אותך לסנג'ר/שפחת מין של מישהו, בעולם שלנו, של שומרי החוק הנאורים, הקיצוניות לא מגיעה כל כך רחוק, אבל העיקרון נשאר. שליטה דרך מבטים.
ואני קיוויתי למישהו שלא יכנע למבטים שלי, שיגיד לי "על מה אתה מסתכל", יזרוק לי מילה ואז נלך מכות. כי כרגע אני מת ללכת מכות. לשרוט, לפגוע, להרוס ולהיהרס. הבטחתי לעצמי שלא אשמור על עצמי. כי אי אפשר כל החיים לנסות ולהיבנות ולשמור בכל מחיר על מה שכבר נבנה. אנחנו כולנו פועלים כמו שריר: צריכים להרוס את עצמנו כדי להבנות מחדש בצורה טובה יותר, עד גבול מסוים. ואז חוזר חלילה. מי שפוחד להיפגע - לעולם לא יוכל לשלוט כראוי, כי שליטה טובה היא ללכת על הקצה. מי שפוחד להיפגע - לעולם לא יוכל להיבנות, כי ההתפתחות שלו תעצר בשלב מסוים.
את המכות שלי אני כבר אמצא, כנראה שאצטרך ללכת לשכונה בה גדלתי. אבל קצת שעשע אותי כמה שאנשים נרתעים מגבר עם מבט חודר. והם לא נרתעים רק ממני, הם נרתעים גם מעצמם.
גברים הם יצורים כוחניים, ונראה לי שהם בעיקר נרתעים מעצמם.
אבל על כך כבר ארחיב בפעם הבאה.