עור מחוספס וקול חלק

לנו הגברים יש מקום בעולם הזה. מקום תחת השמש.
ממש כמו עם הדגדגן (האקדמיה ללשון חייבת למצוא לאיבר הזה מילה ראויה יותר) ונקודת ה-G (שוב, האקדמיה ללשון נקראת אל הדגל), אי אפשר למצוא את המקום הזה בלי מאמץ, אבל מאוד כדאי לעשות אותו. הוא מקום מאוד מדויק, כמעט ולא משאיר מקום לתמרונים, דורש ממך להצטמצם לגבולותיו, אבל כשאתה מצטמצם לגבולותיו עולם חדש נפתח בפניך. כן, פרדוקס. בגימטריה חיים זה פרדוקס. אל תנסו לחשב, אם אתם לא מאמינים תשאלו את הבאבא משהו הקרוב אליכם.
אז יש לנו הגברים מקום בעולם, ואלה כבר חדשות טובות.
כשגיליתי את עולם ה-BDSM, ממש על קצה קצהו של מזלג לפני כמה שנים, זה היה באמצעות חברתי באותה תקופה. בחורה מדהימה שאמרה לי משפט בנאלי שנשאר איתי עד היום: אני רוצה את האיש שלי ג'נטלמן אדיב בחיים וגבר קשוח במיטה. לכאורה, אין פשוט ומתבקש מזה. הרי זה מה שנשים רוצות. לא כולן, אבל אלה שאתה רוצה, לפחות. אבל בפועל השילוב הזה לא פשוט, ומצריך די הרבה מאמץ. לזהות סיטואציות, לקרוא מצבים. להפעיל את האינטלגנציה הרגשית ולדעת מתי צריך להיות מה. הרי אתה שניהם, אתה שניהם בו זמנית, אתה רק צריך להבין מתי לתת דרור לכל אחד מהם. כמו רמזור עם אינטלגנציה מלאכותית, אתה צריך לדעת מתי לעבור מירוק לאדום ולהפך, אחרת תהיה אחראי לתאונת שרשרת קטלנית.
ומאז ועד היום אני מכוונן את עצמי, כמו רדיו שלא מצליח לקלוט ללא הפרעות. מדי פעם יש רעש לבן, ואני מזיז קצת את המחוג שעל הסקאלה, מנסה להגיע לאיכות שידור מקסימלית. בהתחלה הסקאלה שלך סובלת מתנודות גסות, מטלטלות עזות מדי. עם הזמן אתה לומד להזיז את המחוגים ביתר עדינות.
עם הזמן אתה מגלה עוד משהו בנאלי שלא שמת לב אליו קודם, את ההבדל בין תקיפות לתוקפנות. אתה הרי יודע שתוקפנות היא תכונה נאלחת, במיוחד כלפי נשים, ותמיד העדפת להתרחק ממנה. והיום אתה מצליח להפריד את המוץ מהתבן, להזיז את הסקאלה בעדינות, לכיוון התקיפות חסרת התוקפנות. ואתה מזהה שזה המקום המדויק הזה שבו אתה צריך להיות כגבר. לא רק כלפי נשים, אלא בכלל כלפי העולם. המקום שבו אתה לא מגמד את עצמך, אבל גם לא רומס אחרים. כמו עם נשים, כך גם עם העולם, אתה צריך להיות אדיב וקשוח בו זמנית.
להיות מניאק שרומס אנשים זה קל.
להיות אמא תרזה זה גם קל.
לא צריך לחשוב על גבולות ואיזונים. מה שקשה זה למצוא את דרך הביניים. ברוך הבא לחיים.