עור מחוספס וקול חלק

השבוע ראיתי את הסרט "מחוץ למים". קודם כל, לכו לראות וכו', מדובר בסרט טוב, ההפך הגמור מהז'אנר ההוליוודי הדביק שכבר מיצה את עצמו אי שם בשנות השמונים.
אין לי כח לרשום את תקציר הסרט, מי שמתעניין יכול לגגל. מה שגרם לי לחזור הביתה מהורהר זאת הדמות הראשית, ילדה בת 15 בשם מיה וויליאמס, שלא עושה חשבון לאף אחד. אומרת בכל רגע נתון את מה שהיא חושבת, נוגחת בפנים של פרחה שמעצבנת אותה ומתעמתת עם כל העולם.
הדבר הכי קרוב לבן אדם אותנטי, אם יש בכלל משמעות להגדרה כזאת.
האותנטיות שלה מסבכת אותה בצרות. אל תדאגו, הפוסט הזה חף מספוילרים.
אני מאוד מעריך אנשים אותנטים. מאוד אוהב אנשים שפועלים מאמוציות. אולי כי אני רוב הזמן לא כזה, רוב הזמן אני מחושב ושוקל מילים. חושש לומר משהו שאתחרט עליו אחר כך, חושש לעורר רתיעה בצד השני. כן, אז אני מנסה להיות יותר עצמי ופחות מי שאני רוצה להיות, אבל זה לא פשוט.
להיות עצמי פירושו לשחרר את החיה שכלואה במעמקי גופי, לתת לה לקחת פיקוד על המוח ושאר המערכות שבהם אני שולט בצורה ריכוזית. החשש הוא לא מאובדן שליטה, כי שליטה עצמית היא לא צורך אצל רוב האנשים. אצל רובנו, שליטה עצמית היא המנגנון שכולא את החיה שבתוכנו.
ואני רוצה לכלוא את החיה הזאת, כי אין לי מושג מה יצא כשאני אשחרר אותה. מדי פעם אני נותן לה לצאת החוצה, לטיול קטן, אבל החיה לא קיבלה את העצמאות שלה. החשש מהחיה שבי, כמו החשש של ימנים ממדינה פלסטינית עצמאית, הוא שברגע בו היא תהיה עצמאית יתברר לי שהיא מפלצת נוראית, מן היטלר קטנה כזאת שרומסת אנשים ללא גבולות ועושה פיגועי טרור בלי למצמץ.
אז בינתיים היא באזיקים, כלואה בתוכי, אבל אני החלטתי לשחרר אותה. כי אי אפשר לחיות מבלי להיות עצמך במשך חיים שלמים. כי אי אפשר להנות מהחיים ככה. כי רק שהחיה משוחררת אפשר לחוות תשוקה אמיתית חסרת גבולות, עכבות ומעצורים. אין טעם לשמור על עצמי מעצמי.
נכון, גם כשאשחרר את החיה, זאת לא תהיה עצמאות מוחלטת. כי אנחנו חיים בחברה מתורבתת וחייבים להגביל את עצמנו מדי פעם. חייבים לעטות את מסכת הנימוסין וההליכות הנאותים. מי שלא עושה זאת, אגב, מוצא את עצמו בבית חולים לחולי נפש. כלוא, אבל אותנטי במאה אחוז. זה סוד הקסם של אנשים עם הפרעות נפשיות: הם סוחפים אחריהם אנשים אחרים כי אין להם גבולות. המון מנהיגים היסטורים היו כאלה, אבל זה כבר נושא אחר לאתר אחר.
פה, בכלוב, אני מתעסק בשליטה. ושליטה עצמית היא השליטה הכי נוראית שיש, כי כלפי עצמי הכי קל ולגיטימי להיות קשוח. ובכלל, נראה שיש כאן פרדוקס: אם אתה שולט בעצמך, אתה לא יכול לשלוט באף אחד אחר. שליטה היא ניכוס החופש של האחר, כך כתבתי בפרופיל שלי פעם, ואני עדיין מאמין בזה. אדם עם אזיקים הוא חסר חופש, ולפני שהוא לוקח את החופש של האחר עליו להעניק חופש לעצמו.