השבוע הלכתי עם ח', שותפתי לדירה שתזכה לחיים ארוכים, לקניון השכונתי.
בכניסה לקניון, אחרי שעוברים את המאבטח האתיופי/רוסי (תלוי ביום ובשעה), יש דלת מסתובבת, מחולקת לארבעה תאים.
נכנסתי באחד התאים והסתובבתי לי אל תוככי הקניון. ח', להפתעתי, לא נכנסה איתי. היא חיכתה כמה שניות בחוץ, כדי שיגיע תא אחר, כדי שלא תצטרך לחלוק איתי תא בדלת המסתובבת.
אין לי ריח רע במיוחד, באותו היום אפילו חרגתי ממנהגי ושמתי בושם, ובכלל, התאים של הדלת המסתובבת רחבים מספיק כדי להכיל לפחות 3 אנשים בו זמנית.
לשאלתי, היא הסבירה לי שהיא מעדיפה שלא לחלוק תא בדלת המסתובבת. זה נראה לה הגיוני לגמרי.
ייתכן ויש בזה הגיון ונימוס כשמדובר בזר, לי זה נראה תמוה שמישהי שחולקת איתי חלק לא קטן מהחיים שלה לא רוצה לחלוק איתי תא בדלת המסתובבת.
בכלל, יש משהו סטרילי בהתנהגות שלה. מן רצון מתמיד לשמור על דיסטנס, ליצור מן עולם קטן כזה שבו היא מוקפת בחומה מהשאר ולעולם לא מתלכלכת. אני מזהה את הדפוס הזה, כי הוא היה קיים גם אצלי בעבר.
זה דפוס התנהגות מאוד בעייתי. הרצון הזה לשמור על עצמך בכל מחיר מונע ממך להישרט, לחוות, לבעור.
ייתכן ויש מן הנימוס להמתין לסיבוב של הדלת בכניסה לקניון. נימוס זאת אסופת קודים שמבדילה בינינו לבין חיות. אבל כשאתה הולך עם הנימוס שלך עד הסוף, בלי פשרות, אתה מאבד כל יכולת להתחבר לחיה שבך. וחבל. העולם הוא לא דיכוטומי, והחלוקה היא לא בין טוב ורע, בן אדם וחיה. סקס הוא חייתי. סקס הוא מלוכלך. בעולם הסטרילי, המנומס והפוליטקלי קורקט אין סקס, לפחות לא כזה ששווה להרחיב עליו את הדיבור.
סקס טוב מגיע מתשוקה. התשוקה מגיעה מתוכך, עמוק מבפנים. כשאתה עסוק בלהיות מנומס ובלעשות את הדבר הנכון, אתה עסוק בלחשוב מה אחרים חושבים עליך. אתה עסוק באחרים, ולא בך. אתה מפסיד את היכולת לזיין כמו שאתה באמת רוצה.
כדי להתחבר לעצמך, עוד ביטוי שמרוב שימוש כבר אבד עליו הכלח, אתה צריך להתלכלך, ללכת נגד חוקי הנימוס המעונב. ואין לך סיכוי לשלוט באף אדם כל עוד אתה לא מחובר לעצמך.
גברים אוהבים נשים שמתפלשות בבוץ פיזית. נשים אוהבות גברים שמתפלשים בבוץ מנטלית. ייתכן שהסיבה זהה, ורק התוצאה שונה כי פשוט גברים הם שטחיים יותר.
לפני 14 שנים. 17 בפברואר 2010 בשעה 21:33
