עור מחוספס וקול חלק

ימים קשים עוברים עלי. ימים של בחירה, החלטות, שינויים ואי ודאות.
החיים שלי כרגע הם סופה, ואני נמצא בעין הסערה. כל מה שאני מושיט יד לגעת בו מתעופף ונעלם ברוח.
תוך חודש מהיום ייתכן ואהיה בלי עבודה, בלי מקום לישון בו, לבד בעולם הקר. דרמטי? מאוד, כמעט סוריאליסטי. הכל ענין של החלטות. שורה של החלטות ניצבת לפני, שתיקבע איך ייראו החודשים הבאים שלי חיי, אולי אפילו השנים הבאות של חיי. אולי בכלל, תקבע איך יראו חיי.
קבלת החלטות מאסיבית ניצבת לפני, ולפני שאני מחליט בקשר לעתידי, אני צריך להחליט כיצד אני רוצה להחליט. מה אתה עושה כשאתה ניצב מול צומת דרכים? וכשאתה ניצב מול כמה צמתים בעת ובעונה אחת? הקלישאה אומרת לך עם הלב. אל תחשוב, תעשה מה שמרגיש לך טוב. התחנה המרכזית הישנה מלאה באנשים שעשו מה שהרגיש להם טוב, ועכשיו הם נאלצים לחיות בתוך קרטונים מתחת לשיירי גג בטון מתפורר הכין שפעם אוטובוסים נהגו לנסוע.
מצד שני יש את דרך הרציונל. אתם יודעים, חישוב של עלות מול תועלת. חישוב הגיוני. בדגש על ההגיוני. יש משהו נורא מפתה בדרך המחשבה הזאת. היא כאילו מציעה לך את האפשרות להיות אובייקטיבי, לא לשגות, לראות את הדברים כמו שהם באמת. היא כל כך מפתה, שיש אנשים שבוחרים בה כדרך חיים. אבל היא מסוכנת, כי היא מרחיקה אותך מעצמך. היא גורמת לך להתנכר לרגשות שלך, לתשוקות שלך, לאני האמיתי שלך.
וכך יוצא שאת הבחירות בחיים שלך אתה אפילו לא יודע אם לעשות לפי הרגש או לפי השכל. ויש עוד ענין, זה של הפחד. אני פוחד לטעות. אני פוחד להחליט את ההחלטות הלא נכונות ולאבד הכל: את הקריירה, את ההערכה מהסביבה וגם אותה, שחשבתי שכבר לא אכפת לי לאבד. הרי כבר עמדתי בצומת דרכים דומה והתחרטתי על הבחירות שלי. בעוד כמה שנים מעכשיו, ייתכן ואחזור לרגע הזה ושוב אתחרט על הבחירות שלי.
קבלת החלטות, זה כל הסיפור. בחירות. זוהי השליטה על רגל אחת - קבלת החלטות. להחליט עבור שניים, עבור עצמך ועבורה. היה נדמה לי פעם ששליטה היא עניין רציונלי לחלוטין. מודעות ברמה גבוהה ופעולות שנעשות מתוך מחשבה. אבל גם בעולם הזה, כמו בקבלת ההחלטות היום יומית, מה שנעשה על טהרת הרציונל מאבד מהתשוקה.
אין לי דרך לסיים את הפוסט הזה. אולי כי הוא נכתב תוך כדי בלבול, אולי כי בעצמי לא סיימתי את השלב הקריטי בו נמצאים חיי.