עור מחוספס וקול חלק

יש לי אח אחד, גדול. אף פעם לא אהבתי את אחי. אני חושב שהעובדה ששני בני אדם נולדו לאותם ההורים לא צריכה לחייב אותם לאהוב אחד את השני. אחי הגדול הוא חסר גבולות וחסר מוסר, שתי תכונות שאני מתעב ומנסה להמנע ממנם כל החיים. הוא רואה את העולם בצורה דיכוטומית: או שאתה שולט, או שאתה נשלט. או שאתה רומס את מי שאתה יכול, רק כי אתה יכול, או שהוא ירמוס אותך כי הוא יכול.
אז מול ההורים שלי, שהאהבה שלהם אליו אינה תלויה בדבר, הוא יכול להיות קשוח וחסר גבולות. הוא יכול לנצל אותם, לשאוב מהם כספים, לדבר אליהם בגסות ולהתייחס אליהם כאל נתינים. מול אשתו, אם הוא לא ירגיש שהוא שולט בה, הוא יהיה סמרטוט. בתוך כל דיקטטור מסתתר מישהו שרוצה להישלט על ידי פאם פאטאל, השמועות מספרות שהיטלר היה העבד של אווה בראון. וכן, השוויתי את אחי להיטלר עכשיו.
צורת השליטה הזאת, של לשלוט בחלשים ממך ולהיכנע לחזקים ממך נראית לי מעותת מכל כך הרבה סיבות שאני אפילו לא אתחיל למנות אותן. זאת התפיסה הכי בראשיתית, הכי קדמונית של העולם. מצה הטבע על פי הובס. ולכן היא גם חסרת כל מוסר. כי מוסר בא לתת חוקים של התנהגות אנושית במקום שבו החוק היחיד הוא כל דאלים גבר. בטבע החזק שולט, והחברה האנושית היא ההפך מטבע. שנים רבות לפני שהבנתי את זה ברמה התפיסתית, הרגשתי את זה. פשוט לא היה נראה לי נכון להתנהג ככה. אז הפכתי את עצמי להפך המוחלט.
והלכתי רחוק מדי. אדם חסר גבולות, כזה שחי ב"טבע" ופוגע בכל מי שהוא יכול רק כי הוא יכול, זה לא בסדר - אבל גם לחיות באובר "חיברות" זה גם לא בסדר. אי אפשר לחיות את החיים האלה על אוטומט מוסרי. המוסריות נמדדת כששוקלים כל פעולה לגופה, כשמחליטים אם לפגוע באחר או להפעיל עליו מניפולציה או לא.
אם במשך שנים הקטנתי את עצמי, רק כדי לא להיות דומה לדיקטטור, היום אני מנסה לגדול בחזרה. עצרתי את עצמי מלהיות תקיף, עצרתי את עצמי מלהיות אגרסיבי, עצרתי את עצמי מלעשות כל דבר שרציתי אבל לא העזתי, שמא אהיה דומה לו. כלאתי את השטן שבי. פחדתי ממנו. בכל אחד יש שטן, אפילו באמא תרזה. אפשר לקבור אותו 20 מטר מתחת לאדמה, אבל יחד איתו קוברים גם את כל היתרונות של השטן. את הסקסיות, את התשוקות, את הלהט. אם אתה מחפש להיות רק מואר, אלוהי וטהור, אתה מגלה בסופו של דבר שאלוהים הוא אמנם בחור נחמד, אבל די חננה ומשעמם. הוא אולי כל יכול, אבל את מלכת המחזור בסופו של דבר מזיין השטן.
מוסריות היא תכונה נעלה, אבל המשמעות שלה היא לא לוותר על הכח שלך לרמוס אחרים. ברגע שאתה עושה זאת, אין לך בחירה חופשית. מוסריות אמיתית היא לשמור על הכח הזה, להשתמש בו רק במקרים שבהם השימוש בו אכן ראוי ולא להשתמש בו כשלא צריך.