עור מחוספס וקול חלק

הכללים המופיעים בתחתית המסך קובעים כי אסור לפרסם כינויים של אנשים אחרים פה בבלוג. ובכן, אוותר על שמות ספיציפיים. יש אחד בכלוב, שמגיב כמעט בכל פורום שמתעסק בענייני אונס, וחוזר על אותה הטענה: הגבול בין הסכמה לאי הסכמה הוא אפור, ובעולם הזה אי אפשר לתחם אותו בבירור.
בגדול, אני מסכים עם הטענות שלו. בחור קוהרנטי, אותו אדם שאסור להזכיר את כינויו. מה שמפריע לי זה היחס שהוא מקבל פה. גלים של בוז, שנאה, השמצות שמופנים נגדו רק מחזקים אצלי את המחשבה שהוא נוגע פה בנקודה רגישה שרובנו מעדיפים להתעלם ממנה.
יש תחום ברור, נקרא לו שחור, של אי הסכמה. יש תחום ברור, לבן, של הסכמה. בעולם השליטה, יש ביניהם תחום ביניים עצום אפור של אי ודאות. תחום של ספקות. כשהייתי יותר חדש בעולם הזה, תחום הביניים הזה הפחיד אותי. הרתיע אותי. אבל אין לי כוונה להתחיל להתחבט בסוגיה השחוקה של "הגבול הדק בין הסכמה לאי הסכמה". נראה לי שהכלוב כבר רווה פוסטים ופורומים שטחנו את הנושא.
מה שיפה הוא העניין שמייצר התחום האפור הזה במערכת יחסים בדסמית. כדי לדעת ללכת בשביל הזהב שבתוך התחום האפור הזה (יש לי נטיה להיות צבעוני השבוע), צריך להכיר את הצד השני. לדעת מה היא אוהבת ומה היא רוצה ואיך היא רוצה את זה. זה לא רק ענין הגבולות של אחד טורח לכתוב בפרופיל: מעבר לההעדפות הטכניות, של לא אזיקים אבל כן חבלים, יש את הענין הפסיכולוגי.
בעולם הונילי, לפחות לגברים, הפנטזיה היא לזיין מישהי שאתה לא מכיר. לפגוש אותה ברחוב, בחוף הים, בסופר השכונתי (דווקא לא בפאב או מועדון - הפנטזיה האמיתית היא לזין מישהי שפגשת במקום שהוא לא סקס אוריינטד), להקסים אותה ולכבוש.
בעולם הזה, של השליטה, הפנטזיה היא לשלוט במישהי שאתה כבר מכיר. ככל שאתה מכיר אותה יותר הרבה זמן, ככל שאתה יודע אותה ואותך, העניין גובר. השגרה לא שוחקת בעולם הזה, היא רק מחדדת, גורמת לך להקסים את האשה שאיתך ברבדים עמוקים יותר.
על לא מעט פרופילים בכלוב כתוב שהשליטה בשבילם היא גיוון, תבלין לחיי הסקס. אני לא לחלוטין מסכים עם הקביעה הזאת, אבל אני יכול להבין אותה. מה שהורס מערכות יחסים בעולם הרגיל, נותן להן עוצמה וחשמל בעולם הזה.