טיסת לילה לאין

ואני עומד על גג הבנין בנצרת
ובידי צמד הפטישים .אני מביט בהמון המשולהב שלפני שורות שורות של גמלים עם רוכביהם החמושים מכף רגל ועד ראש . דממה.
לפתע אני מניף ידי אלעל מצליב את הפטישים מעל ראשי ושואג באבדן עשתונות מוחלט דמשקוששש
וכהד אדיר עולה הזעקה מההמון הרב והעצום דמשקקקקקקקק.
דמשקושששש אני שואג בשנית וההמון מחזיר לי בחרון אדיר דמשק. דמשק . דמשק.
דמעות חונקות את גרוני ומבטי מתערפל מבעד לדימעותי .
שיחקת אותה לוחשת באזני ד"ר אנבל היפה ומלקקת חרש את אזני.
וכבר הלחץ על העין השדופה פוחת וכאב הראש שאיים לפוצץ את ראשי כאבטיח מתפוגג באחת.
מה יש לך לומר למגזר שומע אני את קולו המסתלסל של כתב האל גזירה .
מה יש לי לומר? אני שואל בתדהמה. באמת מה יש לי לומר? שואל אני את עצמי.
אהה אני פונה אליו בדנה לאפה לחמה. יעני רוצה קבב בפיתה. וואלה שואל הכתב וואלה אני עונה לו ותוסיף גם טחינה וחמוצים וקולה עם קרח גם.
אבל קולה לא טוב לשיניים הוא מתעקש איתי. מיד חזר הלחץ הבלתי ניסבל על העין ערפה טיזק
אני צועק בקול מיוסר יעני תרים תתחת כבר.לפתע צרורות צרורות של מטחי ירי מכל עבר.
הרוכבים תפסו עמדות ירי והחלו ממטירים אש מדוייקת לעבד כתב אל גזירה.
טייב טייב אני מביא לו תפסיקו לירות. יללות השמחה שבקעו מקהל היורים החרישו אזנים.
לפתע נעמדה ד"ר אנבל על מעקה הגג פשטה חלוקה הלבן וגופה הצחור והענוג התגלה בכל הדרו העצום להמון הנרגש.עמדה כך בפיסוק רגעים מספר ואחר כך לבשה את חליפת העור השחורה נעלה את מגפי העור השחורות ובידה השוט.
וכך עמדה ללא ניע ואני לידה גם ידי מונפות אלעל מצליבות פטישים באוויר.
אנבל מלכת ערב שאגתי וההמון חזר על דברי.
קדימה להסתער על דמשק ולשחוט את כל תושביה צרחתי בהיסטריה.
אללה הוא עכבר שאג הקהל העצום והסתער צפונה ונעלם באבק הדרכים.
כן והעין ? כן תודה יותר טוב.עוד לגימה של אופטלגין נוזלי ואני מסודר חושב אני לעצמי.
עוצם את העינים ומיד באה השלווה ואני בעולם שכולו חלומות אין עייפות אין אלימות אין מלחמת קיום.
רק טוב

זה מכבר אני מנסה לחדור אליה מאחור.
מה זה מאחור?
לזיין אותה בתחת. ולא מצליח פעם כואב לה ופעם מכווצת בגלל מחזור.
פעם לא בא לא ופעם רוצה אבל מפחדת ותמיד יורד מעליה מאוכזב מסובב אותה
וחוזר להיות מסיונר .ליל שבת האחרון החלטתי לעשות מעשה. מה זה מעשה? מעשה סדום כמובן.
אבל בחוכמה. ומעשה שהיה כך היה ואני יותר ממליץ על השיטה.
אמרתי לה כן כן אמרתי לה . "היום ניקשור לך את הרגלים ונפליק לך . כן כן ענתה בחדווה.
לקחתי את החבל הארוך וקשרתי את רגליה פשוקות ומורמות עד כמה שאפשר אחורה כשהיא על גבה
קשרתי אותן למסגרת האחורית של מיטתה. וכך שכבה היא על גבה כאשר הכוס שלה פעור לרווחה כלפי מעלה וגם פי הטבעת רוטט כלפי מעלה.
וכך חדרתי באיווחת זין אחת אליה לאחוריה כאשר אנו פנים אל פנים.
צרחותיה זעזעו את קירות הבית אבל היו אלה צריחות תענוג.
שעה ארוכה לאחר שפרקתי מטעני בעכוזה הלוהט עדיין רטטה ללא שליטה מאביונה לאביונה
תוך אנחות תשוקה ללא הפסק.
שלפתי את כלי זיני ניגבתיו בוילון והשתנתי עליה כשהיא מושיטה ידיה אלי בערגה.
פניתי למקלחת ועמדתי שעה ארוכה מול זרם המים החמים עת ניזכרתי כי היא עדיין קשורה
ומושתנת. אמרתי לעצמי וואלה היה טוב והמראה ענתה למולי וואלה? וואלה עניתי.

והנה אני פוסע בשביל הצר היורד בואכה עמק רפאים קשתי על כתפי והחרב בידי
והימים ימים משונים המה . העולם משתנה אורו מאדים החום בלתי ניסבל ואדי רעל עולים מהאדמה החולה.חיות רעות ענקיות מוטציות מפחידות סובבות בדרכים ושורפות בהבל פיהם כל הניקרה
בדרכן.
אמזלגים טרוטי עין גריפין משתולל ממדוחים צמאי דם ועוד נפילים בעלי עין אחת כולם תוצאותיה של אותה מלחמה ארורהבה הופעלו לראשונה כלי הנשק האיומים ביותר אותם ברא האדם.
יורד אני ומשימתי להציל בני אדם מסכנה ומצוקה. ולהשמיד ולהכחיד חיה רעה מארץ.
השאגה הייתה איומה ובאחת התנפלו עלי שני ממדוחים חדי קרן וגרין משתולל היו כבנין בן 50 קומות
בהסתערם עלי.
זינקתי באוויר ובחרבי הגדולה כרתתי ראשו של הגריפין באיווחת חרב אחת ודמו השחור פיכה כמעיין
עת ראשו התגלגל במורד ההר .בחצי סיבוב לאחור גידמתי ארבעת רגליו שלממדוח אחד וניקרתי את שלושת עיניו של השני ובהתרחקי משם עוד ראיתי את להקות הנשרים האדירים ואלפי עכברי העיר נוברים בגוויות הממדוחים ושותים את דמם הרותח.
ובאתי לעיר הרפאים והלכתי ברחובותיה הריקים והצצתי לחצרותיה המלאים שלדים מרקיבים וצחנת אלוהים באוויר.שכן גם כאן עברה מגפת אדי האעל וכילתה ביסורים קשים את בני האדם.
נוסעי טיסה 001 לניו יורק מתבקשים להגיע לשער אחת.
זוהי קריאה אחרונה לטסים לבוקרשט כך הערני הרמקול הטורדני משנתי הכבדה.
כן זה האופטלגין הנוזלי אותו אני בולע להרגעת העין השדופה.
שהרי כבר סיפרתי לכם כי כשהשתחררתי מבית החולים המליצו לי הרופאים ביקור קבוע בשדה תעופה
ביקור כזה קבוע כזה בטרמינל.
וכבר נחלש הלחץ על העין הטרוטה השדופה השלוקה. כן כן אני מרגיש הרבה יותר טוב.
תודה דוקטור ילנה על הטיפול מה הייתי עושה בלעדיך רופאה אהובה שלי
אבל אני כל כך רוצה לנוח כבר להגיע לנחלה אחרונה .לא להלחם לא להתאמץ לא להיות גיבור כזה אמיץ כזה. ואני מה אני מי אני סתם בן אדם עם עין מוטרפה

ראיתי אותה בנות לענני העשן.
יפה כזו אלגנטית נראת אבודה בקהל הבליינים חסרי הדאגה , הייטקים כאלה.
מבטנו הצתלבו.
וכשכבה האור חיש קל הייתה בזרועותי ,נבהלה עד שקלטה כי זה אני.
למה לקח לך כל כך הרבה זמן ליחשה לאזני ברפרוף.זרם עבר בי ,כמעט והלכתי ,
הרגשתי את שדיה הזקורים ננעצים בי חורים לליבי,
מנוע ההאמר ליחש חרש עת התנעתיו חרשתי את גבעות החול בואכה באר המעפילים.
וכשהבירה זרמה חזר החום לגופנו והותרו חרצובות לשוננו.
סיפרה לי כי היא דוגמנית צמרת והיא בארץ בין לבין מדלגת בין ארץ לארץ ובכל פינה בגלובוס
מנסים להכנס לתחתוניה.
האמן לי אמרה בעצב מיטב שחקני הוליווד צאצאי עשירי עולם ילדי פלא למינהם כולם כולם.
ואני הוסיפה לא בא לי עליהם.מאוסים נודניקים מגעילים כאלה.
וכך אני בודדה ונמאס לי מהכל.אבל לפחות את עושה כסף . כסף? אמרה בעצב כסף יש הרבה
אתה לא רואה חדשות הטלביזיה ? שאלה ההוא שכל הזמן מפארים אותו ואת עושרו זה אבי.
איש טוב ואב טוב אך הכסף מרכז עולמו.
יצאנו נסענו בחולות סיפרתי לה על עבודתי בבנין על הכנת חומר טיט לטיח.
סיפרתי לה על מכונה לטיח חדשה שקניתי בהלואה מהבנק.
וכך הגענו לדירתי השכורה נכנסנו ובמרכז המרפסת הענקית עמד הגקוזי.
גשם זלעפות החל לרדת מלאתי את הגקוזי מים לוהטים פשטנו בגדנו הרטובים ונכנסנו למים החמים הטובים.
השחר החל לעלות ובוקר של שבת חדשה החל עולה.
ליקקתי את אזנה והרהרתי לעצמי מה צופן לי העתיד עם היפה שלצידי.
והיא כמו קראה מחשבותי אמרה חרש.
אני איתך.

חבר שלי אמזלג היה מוכר בייגלה אבל הפרנסה לא הייתה איי ייאי
אז אמרתי לו כן כן אמרתי לו תחליף מקצוע חשבתי יבחר להיות רופא אולי עורך דין אבל לא.
הוא החליט להיות סוכן נוסע כזה שעובר מדלת לדלת. יעני דור טו דור.
מכר בייגלה . לא הלך
מכר וופלים לא הלך
מכר קוביות קרח נמסו לפני שקנו
שאל אותי מה יהיה ממה ניתפרנס.
אז אמרתי לו אמרתי לו תמכור שואבי אבק. שואבי אבק ? שאל בתדהמה . כן עניתי לו
זה מוצר טוב תמיד צריך ובעיקר לא נמס.
טוב אז הוא לקח שואב אבק והתחיל לעבור דור טו דור כי הרי הוא סומך עלי .אני אני אני כזה כזה
חכם כזה והוא עשה מה שאמרתי לו.
הלך והלך והלך ולא הלך לו למכור בא לבית יפה כזה צילצל בפעמון ופתחהלו אישה יפה כזו
עם חלום פרום כזה.
כןןןןןןןן שאלה במתק שפתיים מה אתה מוכר יפיוף שלי.
שואבי אבק אמר לה .ואיך אדע שסחורה מעולה אכן אני קונה ממך?
הוציא חברי מלוא החופן של חתיכות חרא פיזרם על השטיח ובמקומות נוספים בדירה ואמר בגאווה אם ישאר משהו מזה על השטיח אני אוכל אותו.
וגם בולע אותו.
אהה כן ?שאלה הריבה הנאה במאור פנים. כן ענה לה בבטחה עצומה.
טוב אתה רוצה קטשופ ? שאלה בנימוס . למה קטשופ שאל חברי בחרדה.
כיוון שרק היום עברתי לדירה נאה זו והחשמל טרם חובר.
יצא בעלה אדיר הממדים מהחדר הסמוך גחן מעליו והיתר איני מסוגל לספר לכם ידידי

אחת מידידותי היא ערביה.
ליתר דיוק בדווית.
רצתה לעשות רשיון נהיגה אבל מה . מפחדת.
ממה מפחדת ? מפחדת מהמכוניות בכביש . אלק " שלא יכנסו בה"
אז אמרתי לה. אז אמרתי לה. אמרתי לה תעשי רשיון ג
יעני משאית ואז את למעלה ולא "מפחדת"
אמרה לי בסדר. אז הלכתי לד"ר טיכו מורה לנהיגה מדופלם ישבנו ככה אצלו במשרד.
הסתכלנו על בדיפלומה ושאלנו כמה? אמר לי כמה למה? אמרתי לו 7.
הסתובב אלי בתדהמה ושאל מה 7 עניתי לו מה כמה? אמר לי בשבילך אדון צבוטרו
ככה וככה אמרתי לו יקר לי. אמר טוב אז ככה וככה . יקר לי יללתי בתחנונים.
אמר לי נו טוב שיהיה ככה וככה שאלתי טוב אז כמה זה בשקלים אמר לי 100
אמרתי בסדר בשביל חביבתי אשקיע 100.
אז היא התחילה ללמוד לנהוג על משאית דרסה פה דרסה שם בסוף רצו שתפסיק לדרוס
ולהרוג חפים מפשע אז נתנו לה את הרשיון המיוחל.
וככה יום אחד כשעבדה על המשית זבל נוסעת היא ברחובה של עיר ותוך כדי נסיעה היא
בוחנת עצמה במראה משפרת איפורה מסרקת שערה וככה כמעט ומחצה סוברו אימפרזיה טורבו גיר אוטומט מודל 2007 צבע מטלי עם רדיו דיסק טסט לשנה כנראה יד רביעית מרופא.
יא סעידה מזדיינת שכמוך תסתכלי לאן את נוסעת יא שרמוטה. צרח בבעתה נהג הסוברו
הוציאה ראשה הנאה מבעד לחלון ושאגה אליו בחזרה.
מיי ניים איז נוט סעידה.
יעני טעות בזיהוי
וואלה
מ.

הולך אני ברחובה של עיירה.
בינת גבל שמה. דגל הארז הירוק מונף במרכזה וריח השרוף והחרוך עולה באפי.
גוויות של ממדוחים נערמות במסודר ערמה בכל קרן רחוב וחתולים וכלבי פרא מכרסמים בהם ברעבתנות חייתית.
אמרה לי אמזלגית חדת קרן "בלילה רעש הכרסום מחריש אזנים"
אז למה אינכם עושים משהו . מה נעשה ? שאלה בעליבותה הדוחה.
שירפו את הגופות המרקיבות כפי שכל עם נאור עושה במלחמה . משיב אני.
כן כן חכם שלי היא עונה אם לא יהיו להם גוויות למאכל יאכלו אחד מאיתנו מידי פעם.
וואלה? כן וואלה ענתה בחימה שפוכה.
המשכתי מעדנות עם הרבה טכס בישבן לשוטט ברחובה של עיירה שחוכה זו וירד הערב ועודני משוטט.
ויהי ערב וירד הליל ואני פוסע בפאתי העיירה ולפתע המוני חיילים והמה פוסעים באיטיות ועיניהם חלולות ומצעד קישח ומונוטוני במקצב אחיד. והמה צועדים כנגדי ועברוני ולא חשתי דבר הסתובבתי לאחור והנה עברוני ואני רואה גבם כעת.
רצתי בפראות עקפתי אותם ובאתי פנים מולםוהמה עברו דרכי פעם נוספת.
רעדה עצומה תקפני ניבהלתי נורא מה זה שאלתי בפחד עצום.
ולפתע ראיתי את פניה המחייכות של ידידי הטובה הד"ר ילנה היפה תלתל משיק על מצחה
אבל תפחד עבדי כי אני שומרת עליך מכל רע . הבאתי לך אופטלגין נוזלי הנה קח שתה תרגע
בן זונה עלוב שכמוך.
שתיתי ומיד ראיתי שלא טעיתי כן אמנם התחזקתי מהמשקה אבל מצעדם של החיילים
האלמונים לא פסק והמה מאחורי וכבר הם במורד הגבעה בדרכם לארץ המובטחת.
פרצתי שנית בריצה פראית סבבוני הם ופניהם ריקות.
באתי מולם פנים ושאגתי בעצמה אדירה.
" מי אתם זונות בני זונות מה אתם יללתי בכאב ולאן פניכם מועדות בכיתי מייסורי.
עצרו אלה באחת ואמרו בקול אחד "אנו מגש הכסף עליו הוקמה מדינת היהודים"
ואנו צועדים אליה להצילה מידי אלו שפקדנו אותה היקרה בידיהם.
כי אבות אכלו בוסר ולא הותיר כלום לדורות הבאים.
כן תרשום תרשום הייתה מלחמה פה תרשום תרשום אנחנו הפלוגות שלא חזרנו מהמלחמה הנוראה. כן היינו חיילים ונפלנו רצינו לנוח רצינו לישון תרשום רצינו לפרוש ולא לדעת עוד כאב שכול יתמות ואובדן.
ואז נקראנו שנית שלישית וגם חמישית לדגל ולא סירבנו ואנו כאן.
צבא של שקט גיס של דממה אוגדה של הס.
כן אנו מגש הכסף ואמרו גויים הגדיל אדוני לעשות עם אלה ואז נמלא שחוק פינו ואמרנו אכן הגדיל לעשות עימנווהביאנו הלום למצעד .
ואני השזם נזר הבריאה שליח הבורא הכל יכול עמדתי שם ולא אמרתי מילה.
אני השזם אני ולא אחר כן כן תרשום תרשום אני ולא אחר עמדתי שם והזלתי דמעה.
על תמימים ההולכים כצאן אחרי מנהיגים עילגים טיפשים ניפסדים ושודדי דרכים באפלה.
ויצאה בת קול ואמרה אשרך שזם שעוד בחייך תראה את האור .
כי כך אמר וכך ציווה הבורא ונאמר אמן

והנה הולך אני במורד השביל המוביל לגיא ומסביבי צלמוות אבל לא ירא אני ולא אפחד.
כי אני השליח אני השזם אני האחד.
הולך אני בגיא צלמוות ומולי הגוויות המרקיבות והן קמות עלי לחסום דרכי ואני מכה בהם בחמת זעם פראית והגוויות מתפוררות לנגדי והופכות אבק נישא ברוח.
ובנות לכלבי פרא החורצים לשונם כלפי אני מהלך דורך על שילדי אדם מכורסמים עי הכלבים העוקבי
אחרי במבטם צמא הדם ורעש חריקת שינהם מחריש אוזנים.
ארצה אני גוער בהם והם נוהמים כלפי באיום בוטשים ברגליהם. ארצה אני שואג בשנית והם קרבים אלי מתואמים בינהם במבטים מזרי אימה.
מוציא אני אלה כבדה ומסתער עליהם עיני מתעוורות בזעם וחרון אין אונים מרוצץ גולגולותהם ומוחם
מושפרץ על האדמה הבוערת.
פוקח עין ורואה את ילנה הרופאה כן ילנה אהובתי בחלוקה הלבן וכפתורה העליון פרום ברשלות.
מה שלומכם היום? שואלת כשהיא גוחנת מעלי וכפתור נוסף ניפרם בחלוקה ובליבי.
ילנה אני רוצה לבקש משהו ממך כן מה תרצה שאלה במאור פנים אופטלגין נוזלי עניתי לה.
כן אני כבר מרגיש איך הסם חותר בעורקי ואני נרגע לאיטי והמסך יורד לאיטו.
הכל התחיל עת השתחררתי מבית החולים הרופאים המליצו לי ביקור קבוע בטרמינל.
פשוט להוריד את הלחץ מהעין השלוקה השדופה הזבורה.
אז נסעתי לבוקרשט לראות טרמינל מודרני ופגשתי שם הרבה רומנים אמרו לי סע לטרנסילבניה
שם שם תראה את הרוזן כן כן הרוזן הערפד.
אז עליתי עם הרבה טכס בישבן למטוס אל על בואינג ענק כזה ללקחתי שניים שלש כדורי אספרו לא יודע למה וגם חצי בקבוקון אופטלגין נוזלי וגם ערבבתי קצת וודקה לקחתי מהדיילת עיתון ושמתי על הראש ונרדמתי ובחלומי אני במורד השביל ביא צלמוות ומכה באכזריות בכלבי הפרא.
ולאחר שרוצצתי את כולם ניגבתי את האלה בוילון המחלקה בבית החולים והמשכתי במסעי העקוב מדםשכן במעלה הוואדי הקיפוני עשרות גריפין משתולל ושחטתי בהם שחיטה גדולה עד כי דמם השחור זרם במורד הגיא עד הים השחור.
בעוד כעשר דקות אנו נוחתים בשדה התעופה הבינלאומי בוקרשט נא להדק חגורות.
יצאתי מהטרמינל ובקור העז הרגשתי איך העין השלוקה כבר חזרה לבריאותה.
והטרמינל מלא רומנים שאלתי שוטר אדוני אתה רומני כן הוא ענה לי בחשד כל שהוא .
אדוני אדוני פניתי אליו שנית תגיד תגיד וההוא גם רומני הקצין הזה. בטח ענה לי והפקיד ההוא המשכתי כן ענה לי בסבלנות ונראה מרחם על פיגורי הקל אהה אמרתי לו בחביבות הרבה רומנים פה בטרמינל. שטויות ענה לי בחביבות צא החוצה ותראה כמה רומנים יש בעיר בבוקרשט.
אהה הרבה שאלתיו והוא במקום לענות לי חבט בי בגב ידו ומיד איבדתי הכרתי
וראיתי את לילית במערומיה צורחת ובוכה חליפות עת בורחת היא על נפשה מפחד נחת זרועו של אדם כי קצה נפשו של אדם אישה מהמרה אשר האכילתהו וכבר חישב להורגה ולהאכיל את הכלבים בבשרה המר והקשה.
אני השזם אני ולא אחר
ויתר פעולותי בבוא היום ובדברי ימי האופטלגין הנוזלי

לאן נעלמת בלוג שלי