טיסת לילה לאין

כן כן חברים עמדתי בתחנה אחת נידחת תחנת רכבת בטרנסילבניה .
הבהוה סגריה משך את עיני קרבתי לשם חרש ושמעתי את הלהג ברומנית עתיקה מעורבת בדיאלקט צועני מקומי . שפת המקום בצפון טרנסילבניה . הדקתי אחיזתי באקדח הקר בכיסי.
חשבתי לכוון את הכלי הידוע שלי בכינויו פיס מייקר יעני עושה שלום בלשון גויים.
ולמה עושה שלום? כי כל הרואה את חור הקנה הענק נימלא רצון לשלום ופיוס. אכן כה מפחיר היה ההאקדח. ובכן כיוונתי את הכלי לעבר הקול בתקווה שלא להחטיא כאשר נכנסה הרכבת לתחנה .
רכבת עתיקה רועשת עשוייה עץ .התחנה נתמלאה חיים באחת חיילים שוטרים מקומיים נשים צועניות קשות יום .פושעי דרכים ומבטם המלוכסן טיפוסים אפלים הסוחרים בכל מנשק ועד סמים ממידע
חשאי ועד סחר נשים. כן כן חברים חבורה נאה להתכבד בה.
אז אחזתי בתיק הצד שלי ועליתי לרכבת נינסתי לתא שינה מהודר יחסית לרכבת המתפרקת
זרקתי את הזוג שישב שם מגופף וסגרתי את הדלת.
רעד עבר ברכבת עת החלה בנסיעה איטית ואני נשכבתי פרקדן מצית סיגר ריחני ומהרהר כזה הרהור טורדני על חיים שלווים בכפר וכבר התחלתי שומע את שירת המלאכים לפני הרדמי נשמעה הנקישה . נקישה בדלת העירתני באחת הכנסתי אקדחי מתחת לכנף מעילי ופתחתי את דלת הקבינה
על הסף עמדה היא בחיוך נבוך משהו. הרכבת מלאה פנתה אלי בניב פולני סלבי.
הבנתי מייד כי הנערה מצפון מזרח אירופה.
יכולה להצטרף אלי עניתי האוקראינית צפונית.
אוהו אורו פניה אתה דובר פולסקה אוקראינסקה?
איך ואתה שחום כזה. ככה זה מהמקום ממנו אני בא עניתי בקשיחות. הבטתי בה וראיתי אוקראינית יפיפייה מדהימה.
גבוהה ממני חטובה כדוגמנית וניכר עליה כי למרות חסרון הכיס הגלוי מקפידה היא בלבושה.
אני עיתונאית פנתה אלי בחדווהעת סידרה את חפציה במדף העליון דבר שאיפשר לי להציץ בשדיה
האגסיים שהיו כלואים בחולצתה ללא חזיה.
תתפשטי פקדתי עליה בחומרה היא השתחררה מייד מבגדיה קשרתי אותה בחוזקה ידיה למדף העליון ורגליה לרגלי המיטה בתא כיסית את עינה הורדתי חגורתי ממכנסי והתחלתי חובט בה בפראות.
כן כן כן צרחה הבלונדינית היפה עוד שאגה אל תוך שיכשוך הפסים.
קופפתי אות קדימה קשרתי את ידייה גם הן לרגלי המיטה ובאחת חדרתי לעכוזה הענוג.
זעקתה עלתה ממנה עד כי רעדו אמות הסיפים בתא הקטן אני גומרת צרחה בניב מקומי.
ואני התרוקנתי בתוכה מודה לאלוהי הוצאתי באחת וניגבתי בוילון התא
בבקר שיחררתי אותה והקשירה והיא הודתה לי בחום
איך קוראים לך שאלתיה
אני?
אני ילדה מופרעת כך קוראים לי את גם רעה הוספתי .
ילדה מופרעת ורעה אבל אוהב אני אותך רעה שלי.

כל אותו הלילה בערו השמים בשריפות הענק שפרצו מפיצוץ מיכלי הפטרגציום
האדמה המבוקעת פלטה גזי גופרית רעילים מחסלים את המעאים שניצלו מהמערכה הכבדה.
ואני יורד במשעול המוביל לגיא ההריגה וניזכר כיצד החלה המלחמה עת עלו כוחותיו של
הגריפין משתולל וחייליו רבים מגרגרי החול שעל שפת הים ואכזר.
שרא הגריפין משתולל בבורא וקם עליו והוא שואג מי אתה בורא עולם איפה כוחך?
אמתי גדולה מראשך מסתתר הינך במרומים מפאת פחדך ממני.
ואמרו לו לצורר הרף גמד רשע ועקר את עינהם וזרק למאכל הלילית והפ חזרו לבורא עיוורים כעטלפים סומים . חרה אפו של הבורא החזיר להם ראייתם ותפס את הגריפין והיכה בו עד
אור הבוקר עת התחנן הגריפין על נפשו. וחננו האלן ושילחו מעל פניו.
הלך הגריפין משתולל אצל הממדוחים והאמזלגים וגייסם לצידו אמר להם בעוז רוחנו
ובמספרנו העצום ותמיכת אלילנו נמגר את הבורא ובא קץ לשילטונו עלינו.
ובעמק המוות נאספו חייליו של ממדוח הרשע חייליו של מלך האמזלגים והגריפין המשתולל בראשם ןעלו מעמק המוות ושאגו מוות לבורא.
ואני שליח הבורא אני השזם אני נזר הבריאה עמדתי מולם וחרבי השלופה בידי וחוסם
דרכם. והנשר מעלי . והסתער עלינו ההמון ובאותו היום הרגנו בהם הרג.
הנשר ניקר עינהם וראשם ואני שחטתי בהם שחיטה גדולה כל אותו הלילה.
והדם זרם במורד הגיא בואכה עמק המוות עד ים האכזר והיה לשחור מהדם הרב שזרם
ובבקר ניגמר הכל וגיא ההריגה היה לעמק הבכא .
ויעבור יובל שנים וכבו שרפות הענק ששרפו את השמים וגזו הגזים הרעילים ונירפאה הארץ.
ואמר לי הבורא אתה השליח שלי אתה תכלית הבריאה אתה נזר הבריאה.
אתה השזם והיית לנציגי והיית לשולט ימים וארצות ואמרו אמן כל אנשך.
ואלה תולדות השזם בארץ המריבה ואלה תולדות ואמרו אחן
ואלה תולדות המלחמה הגדולה ששרפה את הארץ והיו ההרים למישור.
ובנה השזם את ספינתו הענקית

עת גבר הלחץ על החזה השדוף הייתי שרוע על גבי סיגריה נעוצה בזוית פי וראשי סחרחר.
אתה צריך להפסיק עם הזיונים האלה הרהרתי לעצמי הרהור כזה מעצבן ובו בזמן הצצתי לעבר
זוגתי היפיפייה הבלונדינית. היינו אותה שעה על גג הבית שעל ההר והעמק השתרע למרשותינו.
רוצה זיון שאלתיה בעייפות . אתה יודע שכן אתה יודע שתמיד. אני מתה עליך ענתה לי ועיניה עצומות .רכנתי מעליה וברגע שחדרתי בה חשכה ירדה עלי ואני נסחף מעלה מעלה.
וכבר הזקן טוב הלב מחכה לי וזקנו הלבן הלבין יותר מאז פגישתינו האחרונה מלפני כשנתיים.
שוב אתה פה מחייך אלי הלה ברוגע. אכן כן כנראה שהזנחתי עצמי בשנית עניתי מבוייש.
סתובב קצת מסביב ותתרשם אמר ובנתיים אבדוק אם לא טעו בך פעם נוספת.
וכך סובב אני בעולמות זרים ושומע את המנגינה המוכרת והצחוק המתגלגל הצרוד.
נכנסתי וראיתי אותם סובבים לפסנתר והגיטרה בידו אכן שלושת הגימלים ענקי עולם שלא היו לפניהם ולא אחריהם. ומתו באותה השנה ומאותה סיבה מסתורית של הרס עצמי ללא סיבה.
ישב גים מוריסון ליד הפסנתר מפליא בשירתו העצובה ומלווה אותו גימי הנדריקס בהמנון האמריקאי
וגניס גופלין יקירתי ובקולה הצרוד מלווה אותם. הם אחי גבורי התהילה.
משדות וודסטוק ועד חולות נואיבה מאיצטדיון וומבלי ועד המדיסון סקוור גרדן הגיעו לכאן והמוני מעריצים חולקים להם כבוד. וכרובים ניצבים על משמרתם לשרתם ולהמנעים שהותם.
ושתי נגיעה מרפרפת בכתפי ולבן הזקן שח לי חרישית וחצי חיוך על פניו.
הם טעו לא מובן הדבר למה טעו בשנית .עצוב הדבר המשיך כי פעם שלישית אהיה חייב לקבלך גם אם טעו מחשש כי תתרגל למעברים אלו ומשהו ישאר בזכרונך וידעו האנשים כי טוב פה ולא פחדו ולא נשמרו לנפשותיהם וכלתה הארץ. ולא יהיה עוד נזר הבריאה ולא תכלית היקום.
כי העולם נבנה עבורם. אנשים חלשים מפוחדים קטנים כאלה . אבל היקום נברא למענם.
וכנראה לכן חשיבותם רבה לבורא.
אז מי אמר שהכל זמני.ונאמן שאין הקבוע יותר מהזמני

ואתה ההלך ברידתך דרומה אל עבר איזורי הספר הנוראים זכור נא אותנו פורצי הדרך למרחבים
העצומים. זכור אותנו הלוחמים בבני הממדוח בעלי הקרן הם ובעלי בריתם האמזלגים נוראי המראה.
אנחנו הקמנו את הביצורים האדירים באזורי הספר הנוראים ועצרנו בגופנו את הגריפין המשתולל.
האדמה רעדה למדרכנו עת צעדנו בינות ללהבות המשתוללות ואדי הגופרית הרעילים.
ושם אשמדי ובת זוגתו הלילית שהייתה אישתו של אדם והוא זעק לאלוהיואנה פטרני מעונשה של זו
וגירשה האל וברחה אל כף הקלע ופגשה שם את אשמדי ולקח לו אותה לאישה .
והיה ביום ההוא והלך השזם שליח האל וירד גם הוא דרומה ונחסמה דרכו על ידי גריפין משתולל והוציא חרבן ובאיווחת חרב כרת את ראשה של המפלצת הענקית והדם השחור פרץ מגרונה המשוסע.
הרים השזם את ראש המפלצת הניפה אל על ושאגה אדירה פרצה מפיו וההרים נעו ואגמים נשפכו ומימיהם רתחו והיה ההר למישור.
והגיע לאזורי הספר ועלה חיל הממדוחים הענק מהמישור השרוף והם מבהיקים בשמש היוקדת ומצעדם מחריש אזניים וכלי זינם נכון בידהם.
ואני השזם אביר המרומים כעטלף בלילה כנץ ביום נפלתי ממרומים והסכין המאכלת בידי ובמעופי כרתתי ראשי החיותוראשהם התגלגלו במידרון עד הגיעם לנהר השחור.
ושחטתי בהם עד עלות השחר והנצחון הקדשתי לבורא עולם.
ושקטו איזורי הספר הנוראים ל40 שנה ובאו הבתולות ויצאו במחול הוא מחול המחניים.
ואלה דברי ימי השזם כפי שניכתבו בידי סופרי סתם וסופרי המלך
ואגממנון יצא למפגש ארגמון היא מגידו ועלה ההמון האיסלמי והיו כחול על פני האדמה מבלי ניתן לסופרם ובאו למלחמה בצלבנים הכופרים אשר לא האמינו בנביאם ואכלו בשר ממוח טמא.
ואלה דברי מלחמת העולם השלישית והיא המלחמה הכבדה וניצחו הרעים וכבשו ארצות וניגף הצלב
ובא השזם וחרבו חרב הקסם ובלם את מאמיני מוחמד ומתו בערמות ומילאו גיא וניגר דמם עד הים התיכון והשחיר הים מדמם השחור והנותרים היו לעבדים. המה חוטבי עצים ושואבי מים לתלפיות.
וביום ההוא אמרו גויים אכן הגדיל הבורא לעשות עם אלה ונימלא שחוק פינו והיינו לאבן פינה .
ויסדנו את בירת הצפון והיא ראש פינה והייתה למעוז ולא היו עוד איזורי ספר נוראים אלה קריה נאמנה והיא קירית שמונה קירית החיים וקרית הים מבוא יורדי ים.
ובצפון יורדי דומא ואין איש השומע קולם כי ירדו דומא והם אנשי הדממה אשר ניספו בארץ הארזים
וסבו בלילה וגם עצם היום הזה המה יורדי דומא באים בסכ צועדים בסכ ואין נחמה ואין שומע ואין רואה והשזם החזיר חרבו המאכלת לנדנו וחזר השקט ושבו בנים לגבולם ונאמר אמן

הודעה משמחת לעדרי השפחות הסביות והכלבות המיוחמות.
הגיע לידי שוט חשמלי.
שוט שוט לא שוקר או משהו כזה מחשמל.
שוט שמפליק צליפה אכזרית בלי להשאיר סימן.
מתאים במיוחד לנשים נשואות שבעלן מסרב להפליא במכותיו ורוצה לראות תמיד ישבן ענוג וחלק.
נשארו מספר בקרים פנויים בסוף ספטמבר תחילת אלול
רק הראשונות תעננה.
מבטיח כאבים וסבל רב.

ויהי ערב יום ראשון הצפירה

ואתה ההלך ברידתך דרומה בואכה אילת זכור נא אותנו כובשי וסוללי הכביש שם נפלנו ואנו מכים בסלע לכבוש כביש בערבה ובעלותך צפונה לחרמון המושלג זכור את כובשי ההר לוחמי גולני האמיצים גדודים וסיירות הסתערו על ההר ללא חת והשאירו את הנופלים במעלה האש .את משחררי ירושלם חובשי הכומתות האדומות הרצים בשוחות ותעלות גבעת התחמושת בית הספר לשוטרים והעיר העתיקה בירושלים והר הבית. הר בית בידינו נישמעה הקריאה והמתים בעינים פקוחות לא שמעו ודמם ניגר באדמה הקדושה.הטייסים על כנפי האומץ מול טיל ומכונת מלחמה אשר צללו לאש התופת.אנשי הדממה זכור אותם עת בהשקט הסתערו אל מול לא ידוע ומלחמתם באדם וטבע ולא כולם חזרו ובהתפוצץ סירות הגומי ירדו דומא.ומשמר הגבול ללא הבחן בין דת עדה ולאום עישים מלאכתם מול טרור ומחבל ומתו בסכין בפצצה או מיתה חטופה בגבורה והקרבה.
ניזכור קהילה עלומה ואלומה פועלת באפילת הבלתי נודע נופלת במחשך לבד ואיש לא ידע.
בהתפוצץ בנין על יושביו בארץ הארזים בהחזיקם את האקדח ביד יציבה אך הקדימם אוייב בארץ רחוקה זכור נא זיו עלומים יפי הבלורית והנפש שירים כתבו ולא פורסם.
ניזכור אותם ולא נישכח המה מגש הכסף עליו נימסרה לנו המדינה ובגופם ציוו לנו ארץ לחיות בה .
והחיים יזכרו את המתים כי כי הדור הזה וחי על המת ומתגעגעים החיים למתים ונאמר יזכור עם ישראל
ואלה תולדות. ונאמר יזכור.

וכך ד"ר אנאבל שהייתה רופאה ממוסדת וחסודה ביום אשר בזוית עינה קימטי דאגה מרוב מסירותה לחוליה לפנות ערב עת הרוח הקלילה מלטפת קלות את שדיה העסיסיים הייתה הופכת לחיית מין משחרת לטרף שלא יודעת שובעה.
עת השתחררתי מבית החולים שם אושפזתי עקב הלחץ הבלתי ניסבל בעין השלוקה המליצה לי הרופאה ביקור קבוע בטרמינל .אך הוסיפה אם זה רחוק לך או דחוף לך אתה יכול גם ללכת סתם לחוף ים וכך עשיתי. כמה אהבתי את ד"ר אנאבל היפה. איך עלה חומי עת ראיתי חלקת חזה המפואר דרך כפתור פרום ברישול או עת התכופפה מעלי בדאגה אם החמיר מצבי הבריאותי.
עזוב אמרתי לעצמי אל תענה עצמך הרי היא רופאה בכירה מלומדה דעתנית כזאת מסתובבת בחברת פרופסורים המשחרים לפיתחה.צוחקים למוצא פיה בהכנעה גלוייה. מה היא עושה להם?
והיה היום ואני הלכתי לחוף הים להשקיט את עיני המעונה אחרי שלא עזר כבר האופטלגין הנוזלי.
וראיתיה על הצוק בחוף והיא במערומיה עומדת כך ושדיה הזקורים מתאווה רוטטים למול רוח הערב.
שערה התנופף ברוח וחריצה הניסתר רותח בתוכה . אנחה בקעה מגרונה בהרימה זרועותיה אל על
לפתע חשה בנכוחותי סבה למולי ונפלה לזרועותי רועדת כציפור שבויה. קח אותי .עשה בי כרצונך שאגה אל מול הים והים החזיר לה שאגה.
קרעה בגדי מעלי וישבה על דיגלי וכך זעה זזה ובעוד עיניה עצומות גנחה ורטטה עת גמירותיה באו באחת .אחת בעקבות אחת .
אני כלבה שלך זונה שלך שיפחה שלך ליחשה לאוזני. עזבי העיקר שאת שלי עניתי בלאט.
דפוק אותי קרע אותי זיין אותי התחננה ואני בדיגלי עברתי עליה כל אותו הלילה ובאה עליה אביוניתה.
ללא הפסקה עד אותו הבוקר עת באו תלמידי ואמרו לי .רבי הגיע זמן תפילת שחרית.
וקמתי מעליה ולבשה בגדיה ובאה אל בית החולים לעבודתה.
וחזר הלחץ על העין ובאתי אל בית החולים ובאתי קרוב אצלה אצל הד"ר אנאבל אהובתי. הסתכלה עלי כלא מכירה אותי ונעצבתי אל ליבי ועלה הלחץ ואושפזתי בחדר משלי בשל מצבי המסוכן.
ובאותו הלילה עת ירד השקט בבית החולים נפתחה חרש הדלת לחדרי והד"ר אנאבל היפיפייה
חמקה למיטתי במערומיה והיינו לאחד כל אותו הלילה.
ואז אמרתי לה איך אוכל בלעדיך.
ששששש לחשה לי .אני איתך לא?
אהבתיך לחשה היא ומאותו היום תהיתי למי התכוונה באומרה זאת.
למחרת לא היה כבר הלחץ בעין השלוקה המבוקעה השדופה הלכתי לביתי עמוס במחשבות.