אוהבת שירה.

בחודש האחרון לא הייתי תקשורתית מי-יודע-מה.
מיעטתי להכנס לכלוב, מיעטתי עוד יותר לענות,
וגם כשעניתי - עשיתי זאת בתמצות ובחסכנות.
הסיבה לא היתה אופיי המיזנטרופי, אלא עומס עבודה.

כעת, כשה"חופשה" שלקחתי לעצמי נגמרה, אני פנויה לשעשועים.
גם היד קלה על המקלדת, והעכבר דרוך (עולם דימויים מוגבל, אני יודעת).

ורק בכדי שהפוסט הזה לא יהיה אודות לא-כלום, אציין תובנות שרכשתי בחודש האחרון:
אני ממש מופקרת.
שלישיות זה נחמד.
גם רביעיות.
אני אוהבת פיצה.
אבל את זה ידעתי גם לפני כן.
ובכל זאת אוהבת פיצה.
טוב, הנקודה הובנה.
וחזרתי לכושר הרגיל שלי, אני רצה בלי חשבון.
אולי זה מסביר את הירידה האחרונה במשקל.
אולי לא, סתם לא היה לי זמן לאכול.
כלומר... חוץ מפיצה.
מסקנה: פיצה זה אוכל דיאט.
מסקנה נוספת: הלוגיקה שלי מעפנה.
וחוץ מזה, אני מופקרת.
וגם כתבתי את זה כבר.
מופקרת ושכחנית.
ובלונדינית. שווה, לא?
לא?!
טוב, לא צריך. אבל מופקרת בכל זאת.
ויסקי בטעם קינמון זה זוועה.
אני לא מחוברת לחדשות.
ובכל זאת, מה הקטע של הבכיינים מהאוהל?
אולי הם ירגעו אם יקבלו ויסקי קינמון.
זה מגיע להם, מעורבב עם קוטג'.
אולי שלישיה תאפס אותם?
אולי. אבל לא איתי. הם מיוזעים.
בעצם, בלילה הם בדירות שלהם, במזגן. רמאים.
אז כן אפשר איתם שלישיה?
לא.
אני אפתח תנועת מחאה חברתית משל עצמי.
"לא קונים אוהלים עד שוך המחאות החברתיות".
מעניין למה אין מחאה להוזלת מחירי הויברטורים.
הרי הטובים מאד יקרים, והזולים ירודים.
אולי אלך לאונן באוהל, כמחאה.
אולי לא.
מה שבטוח, אני מופקרת.
וגם אוהבת קוטג', אבל זה לא פוליטיקלי קורקט.
טוב, להיום גמרתי.
פלא, עם כל השלישיות האלה.
אה, חרוז.
רק מקרה, אל תתרגשי, פ'.
טוב.
הולכת לאוהל. כלומר, לא בדיוק.
היי, מי לקח לי את הבטריות?
התעייפתי. צריכה חופשה.

אני בחופשה עד השמונה באוגוסט.
כנראה שלא אוכל לכתוב עד אז, ואף לא לענות למכתבים.
עמכם הסליחה.

פ'

כשאני עושה משהו מרושע, אני יסודית להפליא.
גם הבלגן המאפיין אותי ביומיום, הופך לסדר קר ומחושב.
נכון לרגע זה, יש במחשבי ספריה הנושאת את השם "נקמה 1-1".
לא בעברית, אבל הרעיון זהה.
18 קבצי מלל, חלקם ארוכים.
אינספור קבצי תמונה וסרטונים (מידע ויזואלי, כמו שאומרים).
2 ארגזי ציוד.
שלושה עוזרים (רק אחד מהם יודע את כל הסיפור, או כמעט את כולו).

זה שיודע שאל אותי לשם מה ההשקעה.
עניתי שזה חייב להיות מושלם.
הוא שאל אם לא עדיף פשוט לשבור למטרה את הברכיים.
עניתי שאני מעדיפה משהו מכאיב יותר.

אוי, החיוך והציפיה, הדריכות המתוקה של הלפני.

עלה לי משהו מרושע לראש.
מרושע וכל כך נחמד.
מישהו הרגיז אותי, וכמעט חודש לא ידעתי איך לסגור חשבון.
ח-ו-ד-ש, חודש ארור שבו חשבתי על דרכי פעולה.
אז זהו, שעכשיו מצאתי.
זה הולך להיות כל כך אכזרי, שאפילו אני ממלמלת "או מיי גוד" בהשתאות.
בהתחלה חשבתי על שבירת ברך או משהו דומה,
אך הייתי חייבת משהו עם קלאסה.

השטן נמצא בכוננות דרוכה, עם מחברת פתוחה וקולמוס בהיכון.
אפילו הוא עתיד ללמוד שיעור בקורס נקמה למתקדמים.
עדכונים בהמשך.

מישהי נחמדה תיקנה לי שגיאת כתיב גסה שהופיעה אצלי באחד הפוסטים
(אל תרוצו לחפש, תיקנתי).
זה המקום להודות לה ולבקש תיקוני נוסח וסגנון מכל מי שידבנו ליבו.
אני, קשה שפה עברית אני.

תודה.

לאחרונה התעייפתי מהכלוב.
דומה היה כי הכותבים הטובים נעלמו, ונותר אוסף משמים בלבד
(מובן כי זו הכללה גסה, והכתוב אינו מתייחס לכתיבתך שלך).

והנה, בשורות טובות.
1. קאמור, יהא אשר יהא, ניחן בחוש הומור נעים ובכתיבה קולחת.
2. גילי, השם יקום זנבה, חזרה לכתיבתה הטובה שמפעם.
3. המוזגת האוזבקית, ניק נוראי לכותבת נפלאה, מפליאה בכתיבתה הקסומה.
השערתי, שהניק מסתיר את ג'יימס תרבר,נחלשה קמעה כשגיליתי שהוא מת
ב-1961.
4. גאי-קמלוט, בנט-וורדסמית', קנטור. החברה האלה גורמים לי לחייך. כדאי.
5. הצמד יהלום-נא ושולץ. חמודים.

אבקש את סליחת הכותבים המוכשרים ששכחתי להזכירם.

יותר מדי פעמים קיבלתי פניות כתובות שנראות כך:

יש לך גוף פיצוץ. את ממש שוה ואני חושב שיש לנו הרבה משותף. בואי נפגש ביום שלישי בקפה פאריז. יהיה לך כיף.

או כאלה:

את מלכה גדולה עבד כנוע עושה הכל גם קונה מתנות וכסף רוצה שתשפילי אותי מלכה בבקשה

(לא ברור לי למה, יש זן של נשלטים שמתייחס לפסיק ולנקודה כמו שהרבי מגור מתייחס לשינקן)

החלטתי לשנות משהו, ולו בכדי לצמצם את התופעה (ובכנות, בעיקר בכדי לשעשע את עצמי).

אז שיניתי את תמונת הפרופיל (רגע, אל תמהרו, קראו בסבלנות עוד שניה) וכרגע היא סימנייה סינית יפהפיה. כלומר, אות/סימן לייצוג מילה בשפה הסינית, כתובה בקליגרפיה נהדרת (לא שלי, לצערי).

מעניין אם כעת אקבל פניות מעצבנות משולטים/נשלטים סינייים.

לפינת האתגר: מה משמעות הסימניה?
ההשתתפות אסורה על עובדי הכלוב ומשפחותיהם, על עובדי משרד הםרסום ועל מאפרות צפוניות.

אני בארץ, וכל מילה נוספת מיותרת.
חם, לח,דביק ורעשני.
אבל מה? המקום הכי טוב בעולם!

אין לי גיטרה, אם תהיתם לרגע.
אבל... מילות השיר המתבקש מתנגנות בראשי.
במילים אחרות, עבור קשי ההבנה, אני חוזרת הביתה!
תוך שבוע לכל היותר אנחת בישראל.
רעבה לחומוס, צמאה ליין ישראלי, מחייכת וחרמנית.
המשטרה נכנסת לכוננות גבוהה :)

אין לי בעיה עם שאלות משונות, וכשאני לא יודעת אני משגרת שאלה.
הפעם אני חושבת שהמוזרות של השאלות עלולה להיות... המממ... מעיקה.

על אחריותכם.

1. על-בד, החומר המשונה הזה. יש גלילים שלו ברוחב שעולה על 1.20 מ'?

2. האם ניתן להכין בגד מעל-בד? מהי טכניקת החיבור (תפירה, הדבקה, סיכות)?
כמה זה חזק וכמה שקוף?

3. האם ניתן לצייר על על-בד? כוונתי לצביעה במכחול. או שאולי החומר פשוט
מתמוסס? אם כן, באיזה סוג צבע?

4. וכדי שהחרמנים לא יצאו ורק חצי תאוותם בידם, שאלה אחרונה:
ביקיני מעל-בד בגוון תכלת, מה יראו לי דרכו?