אוהבת שירה.

בקרב המוני הכותבים והכותבות בכלוב, יש אחת שאת כתיבתה אני מעריכה במיוחד.
כותבת מחוננת, מהוקצעת ומעמיקה. כל אחד מהפוסטים שלה מחכים ומלמד. הלוואי והייתי כותבת כמוה.
היא כתבה לי שהיא נהנתה מכתיבתי והוסיפה כמה הערות שלדעתה ישדרגו את הפוסטים העתידיים שלי. החמודה אפילו הבהירה (בערך עשר פעמים) כי היא אינה שופטת וזה לא בא ממקום של התנשאות ו... טוב, אפולוגטיקה.
אז לא רק שלא נעלבתי כפי שהיא חששה, אני חשה מוחמאת. לא ברור אם אוכל ליישם את עצותיה (הנכונות), אך היא הצליחה לשמח אותי. בדבר מה פעוט, התייחסות, תשומת לב, הערכה.
אז ככה:
1. יש לי סיבה להתגאות.
2. אני ממש שמחה.
3. זו שימחה שלא קשורה לאף גבר, זה משהו חדש עבורי.
4. השימחה גם אינה נובעת מצעצועים חשמליים. התכוונתי לאלה שרוטטים.
5. גם לא מג'ינס חדש או מנונצ'קו.

תודה לך.