מעניין כי מכל מה שכתבתי עד היום הכלוב, מה שזכה להכי הרבה התייחסות היה בלוג בו סיפרתי שניסיתי לערבב טחינה וטונה. הו-הו, איזה זעזוע נשמע בין הסורגים, עשרות תגובות נרעשות.
כשאני כותבת ברצינות ומגלה את ליבי החבול התגובות מינוריות. אך טונה בטחינה? השם ישמור.
אז אחזור לקולינריה ואפרסם מה לא לאכול. למתקשים בקריאה: מה לללאאא לאכול. באמת, זה נורא.
התבקשתי לעבור בדירה של קולגה שלי שהיה גר בסביבה, לקחת ממנה משהו ולשלוח בדואר. פשוט מאד.
אותו קולגה עזב את הדירה לפני שלושה וחצי שבועות, אך השאיר אחריו ריהוט וחפצים רבים. ידעתי כי לא יהיה לו איכפת אם אשאל כמה מהם לשימושי הפרטי, דבר שהוסיף למוטיבציה שלי.
נכנסתי לדירתו (אל תשאלו איך) וראשית חוכמה נטלתי את שהייתי צריכה לשלוח. אחר כך התפניתי לסיור בדירה. מילאתי תרמיל גדול בכל טוב, דיסקים וסרטים, מכשיר טלפון אלחוטי, תאורת חירום פלואורסנטית, משקוליות ריצה ועוד.
הסיור ארך זמן רב ובסופו גיליתי את עצמי רעבה.
חיטטתי במקרר ולא גיליתי בו בשורות גדולות. אבל... על השיש במטבח ניצבה כוס שהביאה אותי למחשבות. מדובר בכוס TO GO של רשת בתי קפה. כוס גדולה, 300 עד 350 סמ"ק להערכתי. ובתוכה, הס פן תעיר, קפה הפוך.
אותו קולגה, אקרא לו S, אוהב קפה הפוך. שתיתי איתו פעמים רבות, ובעוד אני מתאנה לאספרסואים כפולים, הוא היה לוגם הפוכים (מישהו יכול להסביר לי מה ההבדל בין קפה הפוך לקפוצ'ינו? בגילי הגיע הזמן שאדע). כאלה שהחלב החם בהם הוקצף והפך סמיך וקטיפתי. לי זה נראה כמשקה עדין מדי, אך טעמו של S הוא כבודו.
התבוננתי בפנים הכוס. S לא שתה ממנה והיא נותרה שלמה למעט אידוי טבעי של הנוזלים. החלב שהיה בה החמיץ זה מכבר ובכוס נחה שכבת חומר בצבע חום-בז'-ירקרק. המדע והאומנות טרם החליטו על שם הולם לצבע שכזה. אך החומר הזה, למיטב ידיעותיי, הוא גבינה. חלב שהתקשה נקרא גבינה. אז ככה: אני אוהבת גבינה, אני אוהבת קפה, ולכן חשבתי כי אין סיבה שלא אוהב גבינה בטעם קפה.
זה לא כזה חסר הגיון. יש גבינה עם קצח, יש גבינות עם עורקיי יין, גבינות שנעטפות בעלי דפנה, אפילו גבינות עם אגוזי מלך. אז למה לא לנסות גבינת קפה? אולי זה יהיה הגילוי האקראי הבא (יש מילה טובה יותר ל- SERENDIPITY ?), ואז ארשום עליו פטנט? נדמה לי שגם הטארט טאטן התגלה במקרה, כך גם הגומי ואפילו המצאת הבטון. אז אולי הגיע תורי לנסות?
ריחרחתי. הריח היה נכון. סרחון של גבינה ורמזים של קפה. משמע, אני בדרך הנכונה.
בעזרת כפית טעמתי קצת. לא משהו גדול, אבל היו לי גרועים יותר. כעת טעמתי הרבה.
הטעם השאריתי התפרץ רק כעבור חצי דקה. מ-ז-ע-ז-ע, וגם זה בלשון המעטה.
טעם של... השפכה של היפופוטם סוכרתי, או הקאה רוויית ליחה במחלקת ריאות בהדסה. באמת, נורא.
אני יודעת כי למרות אזהרותיי יהיו כאלה שיחפצו לנסות אך אני מפצירה בכם: השמרו לנפשותיכם.
סיכום השיעור: אין לאכול קפה הפוך שהתגבן.
לספקנים: אל תגידו שלא הזהרתי.
למען מחווה לשכנינו הערבים: דיר באלק, הדא מוש ג'יבנה, הדא חרא.
לפני 14 שנים. 24 באפריל 2010 בשעה 6:53