איזה כיף לצאת מהוירטואליה ולקפוץ בשלוליות של החיים!
בחור אחד שהכרתי כאן חיזר אחרי (בדרכו הבלתי מובנת),
ובשלב כלשהו שלח כל כך הרבה מסרים סותרים שהבנתי שהוא לא מעוניין.
כנראה שטעיתי, אבל זה סיפור אחר.
כך או כך, אני מחבבת אותו ושמרתי איתו על קשר מכתבים.
הוא מאייש איזה תפקיד חשוב בחברת היי-טק, ואחראי על R&D, כלומר מחקר ופיתוח.
הדיבורים שלנו (כשהתמקדנו בתכנים קורקטיים) גלשו לענייני עבודה (בעיקר שלו),
והוא אמר לי שהם זקוקים למתמטיקאי בעל שיעור קומה לשם פיתוח מאמר מדעי.
מן העבר השני, יש לי חברה טובה שלועסת מתמטיקה לארוחת בוקר, שמה אינטגרלים בקערת הקורנפלייקס שלה, ולובשת הוכחות אינדוקטיביות. לפעמים אני מקנאה בה על העיסוק הנקי הזה שלה, באקדמיה. לפעמים אני גם מקנאה במוח שלה.
היכרתי ביניהם למרות שחששתי מכך. דאגתי שמא הבחור יפלוט לידה משהו על האופן בו הכרתי אותו, וזה לא התאים לי. אבל למרות החשש, הרצון לעזור לשני ידידים ניצח, ודאגתי להפגיש ביניהם. התחיל משם שיתוף פעולה מדעי (אפלטוני, למיטב ידיעתי).
והנה אני מתבשרת כי הם כתבו מאמר והוא עומד להתפרסם. משהו מדעי, ללא ספק, עמוק ומרשים. רוב הסיכויים שלא אבין מהכתוב מילה וחצי מילה, אך אי שם בין השורות תסתתר לה אחת, PL, או א"ש אם תחפצו בעברית, ותחייך על פועלה המבורך.
בשלב הבא: א"ש, משרד שידוכים!
לפני 13 שנים. 30 בינואר 2011 בשעה 19:35
