מטפסת על האוורסט שלי

לחזור למיטה.
לישון.
אז מה אם רק לפני חצי שעה יצאתי ממנה??

בלילה, לפני שנרדמתי, מאסטר אמר לי לנשום, לשחרר, להפסיק לדהור קדימה.
"את מבינה מה מפיל אותך?"
בטח.

עצמתי עיניים ונשמתי והתאמנתי בלוותר ובלשקוע. כמעט נרדמתי כשמאסטר לחש.
אבל אחרי חצי שעה, פקחתי לרגע עיניים ושוב, הלב דופק בטירוף.

לא, לא רגוע כאן.
ומאסטר אמר להפסיק להילחם בנפילה. לקבל. גם אותה.

אז גם אם ההרגשה קצת מחורבנת- יום נפלא שיהיה.