מטפסת על האוורסט שלי

גם כשמתרסקים, יש כמה כללי ברזל שאין לשבור. פשוט אין אפשרות כזו.
כדאי לי לזכור שיש לי מאסטר, ואני לא יכולה לעשות ככל העולה על רוחי.

החשיבה של לשבור את כל הכלים ברגע של חולשה, לוותר על הכל- שגויה.

הכבוד לעצמי-לגוף שלי-לסביבה- ראוי שישמר גם בזמן של חולשה.

החוסר שקט הזה מחליש, מעייף.
לא מצליחה להשקיט מפנים.
הדופק שלי משתולל.
רוצה מאוד את המגע של מאסטר הכואב והמלטף. המרגיע.