מטפסת על האוורסט שלי

מסתבר שנמצא המקום הזה, הנמוך כ"כ.
זה שמזקיר לי בכל רגע נתון מי ומה אני.
זה שהופך אותי לכנועה עם גוו זקוף. לגאה.
נמוך אך מאושר.

לא חשבתי שזה יקרה, אם כי הנושא הזה תמיד היה שם. ה"קושי" הזה שלי.
ועכשיו כשמאסטר פרש חסותו גם שם, הפרפרים בבטן מתעצמים.
וברור לי, בלי שמץ של ספק שמאסטר יודע מה הוא עושה ואיך זה יוביל אותי לטוב.

אז יש כאן אותי-
חרמנית עד טירוף, עם הרגשה שרק מהמחשבות אני יכולה לגמור. אבל היי, צריך אישור. (-:
נמוכה עם חיוך ענק.
שקטה וכנועה.
וגם עם קצת מעצורים, שאני מקווה שיתפוררו מהר, בלבקש.
אוחחחחחחחחחח.
מותר לצעוק כאן בין שתיים לארבע? ולגנוח?
(-: