מטפסת על האוורסט שלי

חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"...

החג הזה הוא שיעור.
הקב"ה גלגל את יציאת מצרים כדי להראות לי משהו.
להראות לי שאפשר.
שיש דרך לצאת מהמצרים הפרטי שלי, משעבוד לגאולה ומאפלה לאור גדול.
יש יד ענקית שמלווה אותי, שמאירה. שגילגלה אותי את כלללל הדרך הזו כדי שאלמד ואגיע לאן שהגעתי.
אותה היד גם העניקה לי את היד של המאסטר שלי, שידריך כאן, למטה.

זו המשימה שלי לחג הזה.
לא להתעטף במסכה של חיוך. רק להיות במקום שלי, בתוך השקט שלי, ולשים לב.
לתת לחג הזה לגעת בי, להיכנס אלי.
לזכור שאני תלמידה, אורחת כאן. לשים לב ולהתבונן.

יש עוד משימות לימים הבאים.. לזמן שלי עם עצמי, לזמן שבו אני לגמרי בשבילי, לכבד ולאהוב.
לתת לדברים לעלות, לשחרר, לרוקן. לא ממסכנות. אבל לתת מקום לכאב.
לתת לתחושה הזו של הבדידות שעלתה בי אתמול, מקום. ולהזכיר לי שאין לבד יותר כשאני כאן בשבילי.
אין לבד יותר.

חג שמח לכולם.