מטפסת על האוורסט שלי

יבשו ונשארו רק עיניים אדומות ואף שעוד קצת דולף,
אני מרגישה כמה איכפתיות ודאגה יש בך אלי.

התלבטתי אם לסמס, אני הרי יודעת איפה אתה, זוכרת שאתה לא פנוי, ונמצא עם אנשים,
ובכל זאת, יותר מידיי דברים הכבידו עלי. שאלת אם אני רוצה להתקשר. למזלי אתה עדיין ער.
כשחייגתי כבר לא יכולתי לשלוט בבכי שלי, ובמקום לפתוח את השיחה כמו שצריך, שמעת אותי בוכה.

אני מבינה שאני חייבת לשחרר, שהעמידה על המשמר, בכוננות מתמדת שחלילה לא אשגה, מעייפת ומתישה אותי. שאין לי מספיק כוחות להחזיק כ"כ חזק כל הזמן.
איך אמרת כשהזכרת לי לאהוב את עצמי? לזכור לחיות חיים טהורים ומלאי אהבה.

על אף המרחק הפיזי ממך, אני מרגישה אותך עוטף אותי אליך במילים, בסבלנות, בחום ששלחת לי דרך הטלפון.
תודה מאסטר יקר שלי. }{