אני מחייכת כשהוא כותב עלי.
אז נטשתי את העולם הקודם בלי הכנה מוקדמת, מתברר שעזבתי שם עולם שלם ואלה שאהבו אותי נשארו במקומם ולא נגררו אחרי.
וכנראה שהשארתי אחרי כמה זכרונות, אז מדי פעם אני מגלה פוסטים על עצמי, שאלות ותהיות, כאילו שעברתי מן העולם , באמת מתגעגעים אלי המשפחה שנטשתי.
לפעמים אני גם מוצאת את עצמי מבולבלת, לא זוכרת מה כתבתי ואיפה, אני מודעת לעובדה שאנשים מסוימים ביותר קוראים אותי וממעמקי נשמתי אני אומרת להם: " נכון, בגדתי, הייתי במקום אחר ולפעמים דיברתם איתי בלי לדעת מי אני, אבל חזרתי עכשיו, חפוית ראש, זוחלת על בירכיים כואבות בדיוק כמו שאתם אוהבים, בואו, אני לא נושכת.
אז הוא כותב עלי, מעלה גם תמונה של הטוסיק שלי, מתריס מול הזיקפה הסוערת שלו, מפרט לפרטים דקים את הפטמות הדואבות שלי מנשיקותיו וגורם ללחלוחית דקה לנזול במורד ירכיי אפילו עכשיו, כשאני מישהי אחרת להזכירכם.
הוא מחפש אותי, שולח חכה ארוכה עם פיתיון בריח שוקולד עמוק, ממתין.