סחלב

אני מתעבת רמזים.

הייתי מעדיפה שהפוסטים שלך יהיו כאלה שגם טיפשה כמוני תוכל להבין.

תגיד במילים מה אתה רוצה, אל תתן לי לנחש, תיקח ביד הענקית שלך את כל מה שאתה צריך, הרי הכל ממילא שייך לך, פשוט תזיז אותי כמו כלי על לוח שחמט עד שאגיע למרגלותיך, מלך.

תסמן אותי, תכתוב עלי במילים פשוטות מי אני ועוד יותר חשוב: מה אני. 

אני קוראת אותך ונאנחת בקול, לא האנחה הנכונה, לא הצליל שמשמיעות העצמות הנכנעות שלי, לא הצלצול באוזניים ולא האנחות החתוליות שאתה משמיע כשאתה מסופק משימוש בי.

תכוון אותי, למעלה ולמטה, שמאלה וימינה. אני עדיין אהיה לא  ממושמעת אבל אתה הרי אוהב את זה, ככה אתה יכול להעניש אותי, וככה הרי הכל מתחיל.

ולהסרת ספק, שום דבר שנכתב כאן לא נכתב חלילה בלשון ציווי, הנחיה או הוראה. 

ולהוכית דבריי, אניח כאן את המילים האהובות עלי: בבקשה, מאסטר.