סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני גאיוס קליגולה קיסר

מהיום שנולד
ידע שכל יעודו
בחיים הוא ללקק
כוס
זהו סיפורו
של
קליגולה
המלקק
לפני 8 שנים. 7 בינואר 2016 בשעה 22:54

אז קליגולה, זה אני,

אספר לכם על אותו האיש

שלא יכול היה לחרבן

יום אחד ופשוט כך, הנה מאומה לא יוצא

רק נכנס

ועוד ועוד חרא בבטנו

אך ממאן הוא לצאת

עד שחראמוות ממלא אותו ולא ניתן

ואני אמרתי הביאו אליי שנחזה בפלא

זה שחי הוא ואינו מחרבן כלל וכלל,

ואני ציוויתי פתחו את ביטנו ונראה מה שם יש

וכך עשו

והחרא החל מתפרץ מבטנו ועולה על גדותיו וממלא ההיכל וחראמוות בכל מקום ואנשים מתבוססים בחרא לא להם וכך גם אני, חרא מכפות רגלי ועד לראשי ואינו מפסיק ועולה ועולה וכולנו עד ראשנו מתבוססים בחרא כולנו מחורבנים מרגל עד ראש ואינו נפסק וממשיך וכל העיר כולה מלאה כולה חרא ואז

העולם כולו

הופך

לגוש אחד

של

חרא

ואני קליגולה

מה עוללתי

מלאתי כל העולם כולו בחרא

וחראמוות מושל בכל

ואולי אין זה נורא כל כך

כי מה היה בעולם

זה ברגע

שלפני

ועכשיו אני הוא קליגולה

קיסר ממלכת חראמוות שהיא העולם כולו

הראשון והאחרון

כי אחרי מותי לא תהיה תקומה

לממלכת החרא שהוא מוות.

ממעמקי החראמוות באתי

ולשם אני חוזר

לפני 8 שנים. 2 בינואר 2016 בשעה 0:48

אני הוא קליגולה

פטרונם של הזונות

ישבניהן מפוצענים

שדיהן נפולים

עת אחד עב בשר 

נדחק מעליהן

הן נושאות עיניהן מעלה

הן נושאות אותן אליי

קליגולה הן כמו אומרות לי 

בתוך ראשיהן הנפקניים

מה אלו החיים הללו זה אינו אלא חראמוות

אלו חיים שאינם ראויים לחיותם 

ובעוד חושב אני על תשובה ראויה

הנה כבר מגיח הקליינט הבא

לפני 8 שנים. 30 בדצמבר 2015 בשעה 23:44

 

תתעורר קליגולה
זה הזמן להתעורר. ישנת מספיק.
טוק טוק קליגולה מי שם?
אם לא תכתוב תמות.
אתה מבין?
אין לך ברירה.
זה בחר אותך זה בחר בך
כל מה שנותר הוא לכתוב ואז לאונן לפני השינה.
לכתוב לא משנה מה
ממש כמו לאונן
לא משנה מה
גם אלף קופים בסוף יכתבו את המלט.
ואתה מה אתה
קוף
פקיד שהוא קוף
מנסח מכתבים שאין מאחוריהם כלום
אז נתחיל ובעצם אין כלום שרוצה להיכתב
שום דבר שראוי
לעזאזל
הייתה זו אחת ששאלה האם היית רוצה לחיות בתוך הכוס שלי
ואתה ידעת שזו השאלה הנכונה
להשאל
והופ היא איננה שם וכמה אתה רוצה שכל יום זה יהיה כך שאתה מול הכוס
והוא ורוד ויפה
(כי אם הוא לא ורוד הוא לא באמת כוס)
ושגברת כזו או אחרת תשאל אותך בדיוק את השאלה הזו
תודה לך גברת שאת שואלת
כן אני רוצה
אלו הם חיים הראויים לחיותם
כל חיים אחרים אינם ראויים

לחיותם

XI

לפני 11 שנים. 1 במאי 2012 בשעה 22:21

הן אני יציר דימיונך
ואתה יכול להרגני בעל עת שתחפוץ
ואולי הדבר ייסב לך עונג
להרוג קיסר
כמו מתנקשיי
שדקרו בי
ללא הרף
לאחר שירדתי ממושבי שמשחקי הגלדיאטורים הסתיימו
אבל אתה פחדן
נראה אותך
נראה אותך
הורג אותי
פחדן
שהרי אם תהרוג אותי
תצטרך להשאר רק עם עצמך

X

לפני 11 שנים. 15 באפריל 2012 בשעה 22:24

שלחתי את שליחיי
לארבעת כיווני הרוח
מצאו לי את הנערה היפה ביותר בכל רחבי האימפריה הרומית
פקדתי עליהם
והנה כעת היא מוטלת לרגליי
ועכשיו
תפרו את שפתי הכוס שלה
זו לזו
שאף אדם לא יוכל להנות מן היופי הזה
אף לא אני
קליגולה
קיסר

IX

לפני 11 שנים. 7 באפריל 2012 בשעה 23:46

אני זוכר שהיה זה בזמן שששהיתי באי קפרי בחווילה של אבי המאמץ, טיבריוס,
שם בעל כורחי נאלצתי לקחת חלק בכל סטיותיו של האשמאי הזקן
המנוול היה קושר אותי באזיקים למקום מושבי
כי ידוע ידע שאם אהיה חופשי, מייד אזנק ובאיברי הזקור
אהרוס ביצר החיה הנערי שלי את הכואגרפיה המדוייקת של סטיותיו
וגם עלול אני לשסף איזה גרון שיקרה בדרכי,
דבר שיעכב את התזמון העדין עליו עמל כה רבות
כי תתפלאו לשמוע כי אשמאי זה, שפניו מתקלפות, היה אסתטיקן
בכל יום, בשעה היעודה, גדודים גדודים של נערים ונערות באו אל האולם הגדול
והוא סידר אותם, בסבלנות אין קץ, זוג זוג בכל אותן תנוחות מוזרות המופיעות בספריו
אותם היו מביאים לו הפרו קונסולים מן המזרח, אותם אסף באדיקות של ארכיבאי.
ולאחר שסיים לסדר את כולם, מקפיד שכל הזרגים יהיו זקורים למופת ,אולי ארבעים חמישים זוגות, נער ונערה, נער ונער
מחא הוא כף
וכל אותם שהיו שם, נערים ונערות, היו חייבים להתחיל לנוע לקצב מחיאות כף היד שלו
להכנס ולצאת, כל אחד אל ומהחור שיועד לו
עשרות זרגים שנכנסים לחורים שונים ומשונים בו זמנית
ומה היופי של הדבר, כך לפחות סבר אבי, במוחו המעוות,
שכל הנערים והנערות בתולים ובתולות היו, גילם לא עלה על 14
שערות הערווה רק החלו מצמחים,
והנה, בעקבותיה של קול מחיאת כף אחת
זעקות אימה נשמעו ברחבי האולם
פצפוץ של קרומים ברגע אחד בזמן
חורי תחת נפתחים ונפערים בפעם הראשונה
ואבי
מנצח על הכל
והזרג שלו מזדקר
וגם שלי
אני מודה באשמה
אך כבול באזיקיי ואיני יכול לעשות דבר
הו אבי היקר
לא יירחק היום ואקרב את מותך בעזרתה של כרית
ולא אזיקים ולא שלשלאות
ימנעו ממני להשיג את מבוקשי

לפני 12 שנים. 16 בינואר 2012 בשעה 23:30

כמו רומולוס ורמוס
כך גם קליגולה
גודל על ידי זאבה
ינק משדיה
במקום צעצועים עשויים מבד רך
שיחק בחוטים של תיל
נשרט שוב ושוב
אך לא לומד להזהר
ואימי גוססת מול עיניי
טיפות המורפיום מטפטפות
באיטיות
טיק טק
טיק טק
והנשימה נחלשת
ונחלשת
עד שמפסיקה
והנה עכשיו קליגולה
תשמח כי
ראית את המוות מול עינייך
ויכולת לו
אין ממה לפחד יותר כי המוות הוא
רק בדיחה לא מצחיקה של אלוהים
ואת אימך הרי
לא יכול היית
לאהוב
אולם עדיין
רעש המוות גורם לדמעות לזלוג
והרי אין ממה
כי דרך כל בשר
אבל בכל זאת
הרי גם לקיסרים מותר לבכות
בחדרי חדרים
מהכאב של חוט התיל שחותך בבשר

VII

לפני 12 שנים. 8 בדצמבר 2011 בשעה 0:31

מספרים עליי ברחבי רומא
מגבעת האבנטין ועד להיכלו של יופיטר
מלחשים כל הפחדנים
שרוצים להדחיני מכסאי
מלעיזים הם שקליגולה איבד דעתו
כי קליגולה ביתר את בטנה של רעייתו
הלא היא דרוסילה אחותי
ואכל את העובר
בנם המשותף

להד"ם

ואם היו דברים אלו מעולם
האם אין זו זכותי
כאבי בני
להראות לו כמה גדולה אהבתי אליו
אהבתי אותו כל כך
ולכן לאכלו
הייתי חייב
את
בני
שהיה
לקלקול קיבה

VI

לפני 12 שנים. 27 בנובמבר 2011 בשעה 0:47

הו קליגולה
עריץ ואכזר
והן הייתה לי ברירה
שנתיניי מבינים רק כוח ושררה
יום אחד החלטתי
כן אני קליגולה הקיסר הגדול
ללבוש עליי מעטה של סחבות
ולצאת לשווקי העיר
שם אוכל להעמיד פני משוגע
מי שהיני באמת,הלא תאמרו
להתפלש בסחי ובזוהמה
חפצה נפשי
רומא הו רומא
שהרי הינך נפקנית זולה
בכיכר השוק
והנה
מהלך אני ומולי תגרן
דוחפני אל תוך שלולית
"סור מדרכי, קבצן עלוב נפש"
אומר
הוא
ואני קם על רגליי
מנגב הבוץ מפניי
פי מלא קצף ואני צועק לו
"הן יודע אתה מי אני
אני קליגולה
קליגולה קיסר"
חוזר וחוזר אומר
קצפי יוצא פניי מתאדמות
צחוקו התרעם
כשל מפלצת חייתית
והוא המשיך בדרכו
פשוט כך
התאמינו לזאת
?
ולמחרת יום שבתי לשם
וקלגסיי עימי
מלבושיי זהב
וקלשונו של נפטון בידי
"פנו דרך לקיסר"
קראו קלגסיי
משתופפים כולם
והנה התגרן עומד לו
ובראותי
על ברכיו ירד והתחנן
"הו אל נערץ שהרי לא יכולתי לדעת
בגדייך כשל קבצן היו
חוס עליי
אנא"
ובעוד הוא מדבר
ננעץ הקלשון מוציא בני מעייו
האם באמת אוכל להאשים
רמש זה
על שלא הכיר את אדוניו
עלתה אז מחשבה בראשי
אך
כבר היה
מאוחר
מאוחר
מידי
הכלבים החלו רבים ביניהם
אוחזים בשיניהם בני מעיים
ואינם מרפים

V

לפני 12 שנים. 27 בנובמבר 2011 בשעה 0:38

תודה לאלוהי השיכר כי נתן לנו את השיכרֿ
שאיתו גם שהינך לבדך
בצר לך
הינך מאושר
הו קיסר אבי
אני עושה כל מה שלמדתני
אני הולך על חבל דק
אך יכול לו
מחלל בחליל
קורע ברגליי
אני מורח את השוקולד
היכן שמצויה החמאה
והריבה
הו ריבה יפה
האם תואילי להיות לי לאישה
ועל קופסת השוקולד
רשום
כי בריא השוקולד
ומזין
הו השקר
השקר
ושאחד עוצם את עיניו
הכל נרגע
כתכלית שאין לה תכלית