אז קליגולה, זה אני,
אספר לכם על אותו האיש
שלא יכול היה לחרבן
יום אחד ופשוט כך, הנה מאומה לא יוצא
רק נכנס
ועוד ועוד חרא בבטנו
אך ממאן הוא לצאת
עד שחראמוות ממלא אותו ולא ניתן
ואני אמרתי הביאו אליי שנחזה בפלא
זה שחי הוא ואינו מחרבן כלל וכלל,
ואני ציוויתי פתחו את ביטנו ונראה מה שם יש
וכך עשו
והחרא החל מתפרץ מבטנו ועולה על גדותיו וממלא ההיכל וחראמוות בכל מקום ואנשים מתבוססים בחרא לא להם וכך גם אני, חרא מכפות רגלי ועד לראשי ואינו מפסיק ועולה ועולה וכולנו עד ראשנו מתבוססים בחרא כולנו מחורבנים מרגל עד ראש ואינו נפסק וממשיך וכל העיר כולה מלאה כולה חרא ואז
העולם כולו
הופך
לגוש אחד
של
חרא
ואני קליגולה
מה עוללתי
מלאתי כל העולם כולו בחרא
וחראמוות מושל בכל
ואולי אין זה נורא כל כך
כי מה היה בעולם
זה ברגע
שלפני
ועכשיו אני הוא קליגולה
קיסר ממלכת חראמוות שהיא העולם כולו
הראשון והאחרון
כי אחרי מותי לא תהיה תקומה
לממלכת החרא שהוא מוות.
ממעמקי החראמוות באתי
ולשם אני חוזר