|
|
|
מספרים עליי ברחבי רומא
מגבעת האבנטין ועד להיכלו של יופיטר
מלחשים כל הפחדנים
שרוצים להדחיני מכסאי
מלעיזים הם שקליגולה איבד דעתו
כי קליגולה ביתר את בטנה של רעייתו
הלא היא דרוסילה אחותי
ואכל את העובר
בנם המשותף
להד"ם
ואם היו דברים אלו מעולם
האם אין זו זכותי
כאבי בני
להראות לו כמה גדולה אהבתי אליו
אהבתי אותו כל כך
ולכן לאכלו
הייתי חייב
את
בני
שהיה
לקלקול קיבה
הו קליגולה
עריץ ואכזר
והן הייתה לי ברירה
שנתיניי מבינים רק כוח ושררה
יום אחד החלטתי
כן אני קליגולה הקיסר הגדול
ללבוש עליי מעטה של סחבות
ולצאת לשווקי העיר
שם אוכל להעמיד פני משוגע
מי שהיני באמת,הלא תאמרו
להתפלש בסחי ובזוהמה
חפצה נפשי
רומא הו רומא
שהרי הינך נפקנית זולה
בכיכר השוק
והנה
מהלך אני ומולי תגרן
דוחפני אל תוך שלולית
"סור מדרכי, קבצן עלוב נפש"
אומר
הוא
ואני קם על רגליי
מנגב הבוץ מפניי
פי מלא קצף ואני צועק לו
"הן יודע אתה מי אני
אני קליגולה
קליגולה קיסר"
חוזר וחוזר אומר
קצפי יוצא פניי מתאדמות
צחוקו התרעם
כשל מפלצת חייתית
והוא המשיך בדרכו
פשוט כך
התאמינו לזאת
?
ולמחרת יום שבתי לשם
וקלגסיי עימי
מלבושיי זהב
וקלשונו של נפטון בידי
"פנו דרך לקיסר"
קראו קלגסיי
משתופפים כולם
והנה התגרן עומד לו
ובראותי
על ברכיו ירד והתחנן
"הו אל נערץ שהרי לא יכולתי לדעת
בגדייך כשל קבצן היו
חוס עליי
אנא"
ובעוד הוא מדבר
ננעץ הקלשון מוציא בני מעייו
האם באמת אוכל להאשים
רמש זה
על שלא הכיר את אדוניו
עלתה אז מחשבה בראשי
אך
כבר היה
מאוחר
מאוחר
מידי
הכלבים החלו רבים ביניהם
אוחזים בשיניהם בני מעיים
ואינם מרפים
תודה לאלוהי השיכר כי נתן לנו את השיכרֿ
שאיתו גם שהינך לבדך
בצר לך
הינך מאושר
הו קיסר אבי
אני עושה כל מה שלמדתני
אני הולך על חבל דק
אך יכול לו
מחלל בחליל
קורע ברגליי
אני מורח את השוקולד
היכן שמצויה החמאה
והריבה
הו ריבה יפה
האם תואילי להיות לי לאישה
ועל קופסת השוקולד
רשום
כי בריא השוקולד
ומזין
הו השקר
השקר
ושאחד עוצם את עיניו
הכל נרגע
כתכלית שאין לה תכלית
קליגולה חייב לסבול
לסבול בשביל כולם
הפייטה של קליגולה
כמו ישוע
רק יותר טוב
אם הייתי יכול הייתי מזיין אותו בתחת
את המתרומם הזה
אבא בוא וספר לנו סיפור
ואני מאונן ומילותיו של וירגיליוס הולמות בתוך ראשי
צריך למצוא אובייקט
לאחוז בו ולא להרפות
אחרת אפשר להשתגע
לחשוב שאתה אלוהים
הא תצחקו
ואתן נשות רומא
אם סבלי
מעורר בכן חמלה
בואו אליי
בהמוניכן
ואם לא תבואו
אביא אותכן אלי
על ארבע
בכוחות עצמי
עלינו לצמצם את חיינו לריח החרא
בזמן שאנחנו מנגבים את הישבן
בעזרת הקמיצה
ריח החרא
מהול בריח סיגריות
אם לא זה
הנפש תתקמט
כמו נייר
"קליגולה נערי"
"כן מי זה קורא לי?"
"זה אני טיבריוס אביך"
"אבי, פרצופך ממשיך ומתקלף ממשיך ומתקלף"
אתה אבי שבזכותו יכול אני לדעת שמתחת לכל היופי הזה יש דם ועצמות אם נקלף לאט את העור והבשר והאיפור
קליגולה כותב על הלוח
כל התלמידים מעתיקים
באותו רגע
שהריקנות אוחזת בו
והגיר נשמט מידו
החלב הרב ששתה
מעיק עליו
תחושת קבס עולה בו
שיחזור הביתה
יאונן
על אותו הדבר
שלא נגע בו
ורק ידמיין
איך זה הרגיש
ניהיל ניהיל
ניהיל
שלוש פעמים
יאמר
זאת לעצמו
בשפת אימו
טרם החל מדבר
בשפת
העברים
יאמר זאת
שיגמור
וידמום
קליגולה מתייסר
קליגולה זה אני
כלומר
כבר הכרזתי
על ייעודי
המממ
זה מצחיק
שקיסר
שהינו אל
מתקשה לכתוב
ועל כן מתייסר
אני ממשש את הפצעון
שנמצא כסנטימטר וחצי
ימינה
מהשפה התחתונה שלי
מחכה שהדם יקרש
על מנת שאוכל לקלף אותו שוב
זה בדרך כלל לוקח יום
כעת אוכל
להוציא את המוגלה החוצה
עד הפעם
הבאה
אני הוא גאיוס קליגולה קיסר
המגיע מזרעו של קיסר האלוהי
אני בן האלים ולפיכך
אל המהלך על פני האדמה
ושכזה
אני
הולך בהליכתי השפופה
נושא תיק עור כבד
אוחז בספר מאובק
ומתבונן בחלון
בורח מן המבטים המשועממים
של תלמידיי
בעלי
המוחות
הנבובים
האם אינם יודעים הם
מי אני?
חושבים הם
שאני
מורה
המורה להיסטוריה
האם אינם יודעים
שאני הוא
קליגולה
בנו של יופיטר
אני שהזנתי את כל נשות אצולת רומא
שירדה על ברכיה
ולקחה
את
איברי
בפיה
מן תחילתו
ועד סופו
?
