אני גאיוס קליגולה קיסר

קליגולה חייב לסבול
לסבול בשביל כולם
הפייטה של קליגולה
כמו ישוע
רק יותר טוב
אם הייתי יכול הייתי מזיין אותו בתחת
את המתרומם הזה
אבא בוא וספר לנו סיפור
ואני מאונן ומילותיו של וירגיליוס הולמות בתוך ראשי
צריך למצוא אובייקט
לאחוז בו ולא להרפות
אחרת אפשר להשתגע
לחשוב שאתה אלוהים
הא תצחקו
ואתן נשות רומא
אם סבלי
מעורר בכן חמלה
בואו אליי
בהמוניכן
ואם לא תבואו
אביא אותכן אלי
על ארבע
בכוחות עצמי
עלינו לצמצם את חיינו לריח החרא
בזמן שאנחנו מנגבים את הישבן
בעזרת הקמיצה
ריח החרא
מהול בריח סיגריות
אם לא זה
הנפש תתקמט
כמו נייר

"קליגולה נערי"

"כן מי זה קורא לי?"

"זה אני טיבריוס אביך"

"אבי, פרצופך ממשיך ומתקלף ממשיך ומתקלף"

אתה אבי שבזכותו יכול אני לדעת שמתחת לכל היופי הזה יש דם ועצמות אם נקלף לאט את העור והבשר והאיפור
קליגולה כותב על הלוח
כל התלמידים מעתיקים
באותו רגע
שהריקנות אוחזת בו
והגיר נשמט מידו
החלב הרב ששתה
מעיק עליו
תחושת קבס עולה בו
שיחזור הביתה
יאונן
על אותו הדבר
שלא נגע בו
ורק ידמיין
איך זה הרגיש
ניהיל ניהיל
ניהיל
שלוש פעמים
יאמר
זאת לעצמו
בשפת אימו
טרם החל מדבר
בשפת
העברים
יאמר זאת
שיגמור
וידמום

קליגולה מתייסר
קליגולה זה אני
כלומר
כבר הכרזתי
על ייעודי
המממ
זה מצחיק
שקיסר
שהינו אל
מתקשה לכתוב
ועל כן מתייסר
אני ממשש את הפצעון
שנמצא כסנטימטר וחצי
ימינה
מהשפה התחתונה שלי
מחכה שהדם יקרש
על מנת שאוכל לקלף אותו שוב
זה בדרך כלל לוקח יום
כעת אוכל
להוציא את המוגלה החוצה
עד הפעם
הבאה

אני הוא גאיוס קליגולה קיסר
המגיע מזרעו של קיסר האלוהי
אני בן האלים ולפיכך
אל המהלך על פני האדמה
ושכזה
אני
הולך בהליכתי השפופה
נושא תיק עור כבד
אוחז בספר מאובק
ומתבונן בחלון
בורח מן המבטים המשועממים
של תלמידיי
בעלי
המוחות
הנבובים
האם אינם יודעים הם
מי אני?
חושבים הם
שאני
מורה
המורה להיסטוריה
האם אינם יודעים
שאני הוא
קליגולה
בנו של יופיטר
אני שהזנתי את כל נשות אצולת רומא
שירדה על ברכיה
ולקחה
את
איברי
בפיה
מן תחילתו
ועד סופו
?