הו קליגולה
עריץ ואכזר
והן הייתה לי ברירה
שנתיניי מבינים רק כוח ושררה
יום אחד החלטתי
כן אני קליגולה הקיסר הגדול
ללבוש עליי מעטה של סחבות
ולצאת לשווקי העיר
שם אוכל להעמיד פני משוגע
מי שהיני באמת,הלא תאמרו
להתפלש בסחי ובזוהמה
חפצה נפשי
רומא הו רומא
שהרי הינך נפקנית זולה
בכיכר השוק
והנה
מהלך אני ומולי תגרן
דוחפני אל תוך שלולית
"סור מדרכי, קבצן עלוב נפש"
אומר
הוא
ואני קם על רגליי
מנגב הבוץ מפניי
פי מלא קצף ואני צועק לו
"הן יודע אתה מי אני
אני קליגולה
קליגולה קיסר"
חוזר וחוזר אומר
קצפי יוצא פניי מתאדמות
צחוקו התרעם
כשל מפלצת חייתית
והוא המשיך בדרכו
פשוט כך
התאמינו לזאת
?
ולמחרת יום שבתי לשם
וקלגסיי עימי
מלבושיי זהב
וקלשונו של נפטון בידי
"פנו דרך לקיסר"
קראו קלגסיי
משתופפים כולם
והנה התגרן עומד לו
ובראותי
על ברכיו ירד והתחנן
"הו אל נערץ שהרי לא יכולתי לדעת
בגדייך כשל קבצן היו
חוס עליי
אנא"
ובעוד הוא מדבר
ננעץ הקלשון מוציא בני מעייו
האם באמת אוכל להאשים
רמש זה
על שלא הכיר את אדוניו
עלתה אז מחשבה בראשי
אך
כבר היה
מאוחר
מאוחר
מידי
הכלבים החלו רבים ביניהם
אוחזים בשיניהם בני מעיים
ואינם מרפים
לפני 12 שנים. 27 בנובמבר 2011 בשעה 0:47