סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 5 ביולי 2005 בשעה 7:00

ועוד חלום אחד עליו הלילה. והפעם משהו מכאיב במיוחד. וכל כך ממשי. ממש כאילו הוא היה איתי.
חלמתי שאנחנו נפגשים איפשהו בחו"ל והוא מגיע עם לק ורוד על הציפורניים. ואני יודעת, פשוט יודעת, שמישהי מרחה לו את הלק הזה. ואחר כך בחלום במין התקף קנאה איום כזה, אני מחפשת במזוודות שלו, לנגד עיניו, והכל מלא תכשיטים של נשים, ומכתבים מנשים. ואני מפחדת שהוא ירביץ לי.
זה היה חלום מפחיד. וכואב נורא. גם זה לא ממש נשמע ככה כשמספרים את זה.
יכול להיות שחלמתי שוב חלום כזה של בגידה בגלל שאתמול קצת נעלמת.
שונאת כשאתם נעלמים.
זה מחזיר אותי אחורה.
לא פותחת את הלב שלי לאף אחד ולא אכפת לי כלום. כלום.
רק ת. ידידי המתוק שהכין לשנינו סלט יווני ואכלנו אותו על המרפסת. הוא כל כך מתוק. אני אוהבת אותו אהבה נקייה וזה נעים.

כאב ממכר​(שולט) - סבלנות יקירה,
אולי עוד יגיע , ואם לא , אולי מוטב שכך.
לך מגיע רק כאלו שחוזרים
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י