אני יודעת לחכות

זהו, אני לא יכולה יותר עם החלומות האלה. החלומות האלה הורגים אותי, מקצרים לי את החיים, גורמים לי לקום בבוקר מבולבלת ובלי שום מושג איך להמשיך הלאה.
אני לא יכולה לחלום עליך יותר. תעשה משהו כדי להפסיק את החלומות האלה. אתה הרי כזה כל יכול. מצליח לשחק בחיים ולכוון אותם כרצונך, אז תעשה משהו בקשר לחלומות האלה. תצא מהם. בבקשה.
הלילה ראיתי אותך. ממש ממש ראיתי. אותך, כמו שהיית תמיד. עם הפנים שלך שאני אוהבת. העיניים המחייכות. השפתיים שאהבתי לנשק. ואני לא רוצה בכלל להתחיל אפילו לדבר על עצמות הבריח האלה.
זה קצת נמאס לי.
אני רוצה לחלום על דברים אחרים.
ואולי אתה בכלל לא אתה.
הרי פרויד דיבר הרבה על כך שאנשים בחלומות הם סמלים למשהו אחר. למישהו אחר.
אפילו היה לו איזה שם בשביל זה אבל אני לא זוכרת מהו.
לא פלא שקיבלתי כזה ציון בקורס על פרויד.
בקיצור, אתה יכול לבחור עכשיו:
או שתחזור לחיים שלי ותצא מהחלומות שלי, או שתצא מהחלומות ותלך, לא אכפת לי לאן.
בעצם, אני בוחרת: תצא!
תשאיר לי את החלומות שלי.
אני מבינה שאתה מתגעגע. אבל היית צריך לחשוב על זה קודם.
עכשיו מאוחר מדי.
הו מייפל. אמנית המילים. מילוליינית שכמוך.
כמה שטויות את מדברת.