אני יודעת לחכות

אני יותר מדי ביישנית. לא יודעת איך להפטר מהביישנות הזו. פעם חשבתי שיש בזה חן מסוים, אולי באמת יש, אבל גם החן הזה מוגבל, ואני כבר עברתי את הגבול.
יושבת ביום חמישי במועדון, ובמשך יותר מחצי שעה רוצה להגיד משהו למישהו ולא מסוגלת..מתביישת.
זה די מזעזע אותי.
והביישנות הזו מגיעה לשיאים מדהימים כאן, בעולם הזה.
בחיים הרגילים שלי אני אמנם קצת ביישנית, אבל מתפקדת היטב. וכאן? חצי מהזמן אני פשוט משותקת מרוב ביישנות.
אני לא רוצה להיות כזאת. ולו רק בגלל הייסורים שכרוכים בזה..אבל לא רק בגללם, אלא גם בגלל שהביישנות הזו משאירה אותי לבדי.