סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 20 שנים. 15 ביוני 2004 בשעה 21:38

קראתי לעצמי מייפל כי רציתי להיות חזקה כמו העץ ומתוקה כמו הסירופ.
אני חושבת שבדרך כלל אני באמת כזאת.
אבל עכשיו אני לא מרגישה מתוקה ולא מרגישה חזקה.
בעיקר אני מרגישה בודדה.
לבד לבד לבד.
ואני יודעת שזה לא באמת ככה. אני יודעת שיש לי המון אנשים נפלאים שאוהבים אותי. אבל אני יודעת את זה עכשיו רק בראש. לא בלב.
ברדיו שבמכונית שלי קולטים רק גלי צה"ל. לפני כמה ימים כשנסעתי נסיעה ארוכה במיוחד, שמעתי ראיון עם דליה רביקוביץ. המראיינת שאלה אותה ממה היא מפחדת והיא אמרה שהדבר שהכי מפחיד אותה הוא לחיות חיים שאין בהם עניין. שאין בהם התרגשות. חשבתי לעצמי שזה גם מה שתמיד הכי מפחיד אותי. אחר כך המראיינת שאלה אותה אם היא לא מפחדת מהבדידות.
היא אמרה שלא. שמבדידות אפשר ללמוד המון.
חשבתי אז שהיא צודקת.
אבל עכשיו כשפתאום התנפלה עלי הבדידות הזו, אני מפחדת ממנה נורא.

Aiko​(נשלטת){Jake} - יקירתי, בדידות בהמון זו לא קלישאה, סתם עוד אחד מהדברים הכואבים האלה שאנשים חווים. מוזר לי להיות זו שאומרת את זה, אבל את צריכה ללמוד להאמין לאנשים כאשר הם אומרים שהם דואגים לך ואוהבים אותך. לא בראש, בלב. ואני יודעת כמה זה קשה, ומבינה אותך כל כך. תהיי חזקה... ומתוקה.
לפני 20 שנים
CaveM - טוב אז אני עכשיו שם מעבר לים קראתי פעם ראשונה רצתי לתיק הוצאתי תמקלדת עם העברית ועכשיו אני כותב לך את לא לבד !!!
לפני 20 שנים
דורון גונן - ה'לבד' שלך הוא רק מה שאת מגדירה כ'לבד'.
הכל מתחיל ונגמר בראש.

חשבת פעם מה ההגדרה שלך ל'לבד'?
לפני 20 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י