אני יודעת לחכות

אני בוכה עכשיו ואני לא יודעת למה.
שוב נפלתי מהאופניים.
חוסר הקואורדינציה שלי הוא משהו שצריך ללמוד עליו באוניברסיטאות.
האם זה יהיה פעם בסדר?
האם אני אוכל לאהוב שוב?
פעם ידעתי לאהוב כל כך בקלות וכל כך טוב. הרגשתי שזה היעוד שלי. לאהוב.
ועכשיו נדמה לי שאני כבר לא יודעת איך עושים את זה.
ואני כבר לא זוכרת..וזה הכי עצוב..שאני לא זוכרת איך זה מרגיש מגע של מישהו שאני אוהבת. זה נשמע הכי פתטי שבעולם ואני לא פתטית. אני פשוט שכחתי.
אבל אני אסע בקיץ לברלין. וכשאני אטייל בגנים שאני כל כך אוהבת, ליד הנהר והעצים הענקיים שמצלים עליו, אולי אני אזכר.
תמיד נדמה לי שבמקומות זרים יכולים לקרות דברים שלא קורים כאן.
בעיקר אני אוהבת להיות לבד במקומות זרים בלילה. מין תחושה כזו שהכל יכול לקרות.
אז אולי בקיץ אני אזכר איך אוהבים. איך אני אוהבת.
ואז אני אחזור לקראת הסתיו לכאן. ואז אני אוהב.
אותך.