אני יודעת לחכות

אני יושבת בחדר שלי, שמחר כבר לא יהיה שלי, מוקפת בארגזים.
בתוך הארגזים האלה נמצאים כל החיים שלי.
מוזר איך אפשר להכניס חיים שלמים לתוך כמה ארגזי קרטון.
ארזתי את החיים שלי לאט, קיפלתי אותם בעדינות. אני מתכוונת להתנהג אליהם יפה מעכשיו. אל עצמי.
אני אהיה קצת טובה אל עצמי. יכול להיות נחמד..
בארגז קרטון שפעם היו בו קופסאות של תירס, ארוזים הסיפורים שלי. מצאתי שם סיפור ששכחתי מקיומו, על לילה של ליקוי לבנה, ואישה שמחכה לשוא למישהו שיבוא.
אני לא רוצה לחכות יותר לשוא.
בארגז אחר ארוזה תמונה של כלבי ים. צילמתי אותה על חופו של האוקיאנוס האטלנטי. חיכיתי להם כמעט יום שלם, וכשהם הגיעו לא הייתה מאושרת ממני על החוף ההוא. צילמתי אותם מתנשקים להם בשמש.
בארגז שלישי יש צילום שלי. עירומה למחצה, מנסה להסתיר את השדיים בכפות ידי ולא ממש מצליחה.
אלה החיים שלי, סיפורים ותמונות וגוף.
וכאלה אני רוצה שהם יהיו.
אני רוצה שהם יהיו טובים.