סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 14 באוגוסט 2005 בשעה 9:51

מייפל יקרה
את הולכת והופכת מרירה. זה לא טוב לעור הפנים ובכלל זה לא הולם אותך.
היתרון היחיד במרירות הוא שמרזים מזה, אבל מותק, עדיף שתהיי שמנמנה ומחוייכת מאשר מרירה ורזה.
חוצמזה כדאי שתשכחי כבר מההוא. הוא לא שווה אף פסיק מהמחשבה שלך, וזה לא משפט בנאלי כפי שהוא נשמע. הוא באמת לא שווה. כלום.
תסתכלי בראי על התספורת החדשה שלך. נכון שאף אחד לא שם לב שהסתפרת, כי ביננו לקצץ שלושה מילימטר זו לא ממש תספורת, אבל את רואה, ואת אוהבת. אז תסתכלי. ותסתכלי בראי על הגוף שלך שהולך ומרזה, ותהיי שמחה מותק.
ןתכתבי. כי כשאת כותבת את שלמה.
ותשירי. כי כשאת שרה את מאושרת.
ותלטפי את השחרחר שלך, כי מחקרים הראו שכשמלטפים כלבים לחץ הדם יורד.
ותפסיקי לקרוא בלוגים שעושים לך רע.
ותמשיכי להתאמן. כל בוקר לחדר כושר. כל בוקר.
ותני ללב המכווץ שלך להתרחב. הוא הרי יודע איך.
ותסלחי.

דנדיליון​(שולטת) - מויש'ס מוברס : )
לפני 19 שנים
מייפל​(לא בעסק) - דנדי את מתוקה כמו שלוש מאות אלף סוכריות.
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י