אני יודעת לחכות

כל מיני אנשים שואלים אותי למה אני לא בעסק.
ביומולדת שלי עשיתי מסיבה.
כולם באו חוץ ממנו.
לפני כמה חודשים זכיתי בפרס. היה טקס גדול עם ראש העיר וכל מיני אנשים חשובים.
כולם באו חוץ ממנו.
היה יום אחד שהייתי נורא עצובה. בכיתי קצת.
כל החברות שלי רצו לבוא להיות איתי. רק הוא לא.
היה שבוע אחד שבו אמרתי לו: קשה לי, בוא ניפגש קצת יותר השבוע. אני צריכה אותך.
הוא לא בא עשרה ימים.
זו לא התשובה על השאלה החשובה "למה את לא בעסק"
זו התשובה על שאלה חשובה לא פחות:
"למה את עצובה?"
בסוף אני אשכח אותו. זה הרי יקרה.
בסוף הכיבים המדממים שהוא השאיר בי יגלידו והבפנים שלי יהיה שוב שלם.
בסוף אני לא אצטרך לכתוב עליו אפילו מילה אחת.
אבל לפני שהסוף הזה יגיע אני אמשיך שוב ושוב לשאול את עצמי איך זה יכול להיות שהוא כל כך לא אהב אותי. ואם הוא כל כך לא אהב אותי, למה לעזאזל הוא היה איתי כחל כך הרבה זמן.
ועוד שאלה חשובה- למה אני אהבתי אותו כל כך.
ועוד שאלה חשובה- למה אני תמיד טועה בבחירות שלי.
ועוד שאלה חשובה- האם אפשר בכלל לאהוב אותי? אולי אני לא אהיבה?
ועוד שאלה חשובה- האם יש גאג בעולם שיצליח לסתום לי את הפה פעם?
ועוד שאלה- מתי יפרחו הפרחים הוורודים שברחוב שלי?
בסתיו.
לפחות תשובה אחת..