לפני 19 שנים. 19 באוגוסט 2005 בשעה 18:30
כמה דקות לפני חמש וחצי בבוקר יצאתי מהבית.
האוויר היה שקוף וכמעט קר.
היה עוד קצת חושך.
במכונית שלי חיכה לי ברווז הקרמיקה שיושב מעל תא הכפפות.
לפני שנכנסתי למכונית נשמתי.
נשימה עמוקה.
אני אדם אחר. אישה אחרת.
כבר לא מה שהייתי.
השחרחר שלי עוד ישן כשיצאתי בבוקר.
נסעתי את הדרך הזו שאני מכירה כל כך טוב.
חניתי במגרש החניה.
נכנסתי.
הוא כבר חיכה שם. האיש שאני הכי אוהבת.
התחלנו בסקווטים, המשכנו לזרועות וכתפיים, אחר כך בייספס.
בסוף אירובי.
לפעמים אני אומרת לעצמי-
של מי החיים שאלה שאת חיה באינטנסיביות ובעצלתיים.
רוב הזמן אני מתגעגעת.
געגועים לוקחים את החזה שבתוך החזה שלי למקומות אחרים לגמרי.
אני נראית כאן, אבל בעצם אני שם.
אם פעם הלב שלי יפסיק להתרחב ולהתכווץ אני אדע שנגמר.
אתה יודע כמה נאהב יכולת להיות?
אבל אני לא יכולתי להיות נאהבת על ידך.
חג האהבה.
